• פרסי אופיר 2018: תמונת מצב בתום הקרנות האקדמיה
  • סרטים חדשים: ״אושן 8״ עטור הכוכבות
  • פסטיבל ירושלים 2018: סרט הפתיחה והנעילה
  • אונס ונקמה בקולנוע - פרק 2
  • פסטיבל סרטי הסטודנטים 2018: הזוכים והזוכות
  • פסטיבל סרטי הסטודנטים 2018: דיווח שני
  • ״משפחת סופר-על 2״, סקירה
  • Upgrade :סקירת חו״ל לסרטו של לי וויינל
  • עולם היורה: נפילת הממלכה
  • המלצות סינמטקים - מהדורת חודש יוני 2018
  • באטמן נינג'ה
  • yes המלצות ואזהרות לערוץ הגאווה החדש של
  • פודקאסטים מומלצים: בעיקר על קולנוע אבל לא רק 2
  • ״הרכבת של 15:17 לפריז״, סקירה לקראת שידור בהוט
  • אימת החודש - מאי 2018
  • דדפול 2
  • פרויקט כל זוכי האוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר - סיכום

אונס ונקמה בקולנוע – פרק 1: "אני יורקת על קברך" ו"הבית האחרון משמאל"

13 במרץ 2018 מאת לירון סיני
אחד הדברים שהופכים את ז'אנר האימה למרתק במיוחד בעיניי, היא העובדה שהוא אמור לעורר רתיעה ודחייה. הוא לא מבדר באופן חד משמעי כמו קומדיה, ואין לו את העידון של מתח. מדובר בסוגה שמעמתת אותנו באופן חוזר ולפעמים אגרסיבי עם הפחדים שלנו, ומאפשרת לחוות אותם בצורה מבוקרת בסביבה בטוחה בתוספת פופקורן. נוסף על הרובד הגלוי של הפחדים שהם מציגים - פלישה… להמשך קריאה