• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

פרויקט סרטי סטיבן קינג – הפרק האחרון: "המגדל האפל" ומצעד הסרטים

2 ביוני 2020 מאת אור סיגולי

בדיוק שנתיים חלפו מאז הושק פרויקט סרטי סטיבן קינג עם העיבוד הראשון של "קארי", ובכל היקר לי לא היה לי מושג לאיזה מסע אני מכניס את עצמי. מעבר לכך שהייתי צריך להישיר מבט לכמה מהסרטים שרדפו את ילדותי, וכמה סרטים שאיש לא צפה או חשב עליהם בערך מאז שיצאו, הכי משמחת הייתה ההיענות שלכם. שני פרקים, זה של "משאיות" וזה של "דספריישן", התאפשרו רק בגלל קוראים שהקדישו מזמנם לעזור לי לאתר את הסרטים, וכמה גם מצאו דרכים לדבר על הסרטים ולהגיב על הפרקים. הכי משמח שיש.

לא אשקר, היה שלב שבו חשבתי שאין סיכוי שאני מצליח לסיים את זה, ואכן כדי להגיע לאיזשהו קו סיום הייתי צריך קצת לעגל פינות (תוכלו לקרוא על זה בפרק הקודם, אם מעניין אתכם) אבל עכשיו אנחנו סוף סוף בסוף, והפעם פרק סיום חגיגי שיכלול דיבור על עיבוד לקינג מ-2017, והמצעד של העיבודים הישירים של קינג, או אלו שהתבססו על תסריטיו, ומצאו את דרכם לפרויקט ולסריטה באופן כללי.

"המגדל האפל"
The Dark Tower

2017 הייתה שנה מאוד משמעותית ליחסי קינג והקולנוע, אולי אפילו אחת המשמעותיות ביותר מאז שנות השמונים. השנה הזו הגיעה לאחר כמה שנים ארוכות מאוד בהן הסרטים המבוססים על קינג היו הפקות שוליים שלא עוררו עניין כלל. הסרט האחרון שזכה לאיזשהו דיבור חיובי באמת היה "גרין מייל", שאפילו הגיע עד לאוסקר, אבל זה ב-1999. אמנם חלק מהסרטים של האלף החדש זכו למעמד טוב יותר בהמשך ("הערפל", למשל, גם הוא של במאי "גרין מייל"), אבל בזמן אמת הם קיבלו זכו לכתף קרה, לרוב בצדק רב.
הכניסה ל-2017 לוותה בהתרגשות רבה בעיקר בגלל שני עיבודים שדובר עליהם המון בשנים שלפני, והציפייה אליהם הייתה עצומה. הראשון הוא החזרה לספר "זה" שכבר זכה למיני-סדרה ידועה בתחילת הניינטיז, והיה בדרכו לגרסה קולנועית אולפנית רבת תקציב שתתרכז רק בחלק אחד של הספר עב הכרס, ואם זה יצליח הם יחזרו לסרט המשך. השני, ואולי אפילו המרגש יותר למעריצי קינג האדוקים, הוא שסוף סוף אושרה היציאה לצילומים של "המגדל האפל", אחרי מעל עשר שנים של קשיים ומאבקים. עוד שני עיבודים שאיש לא כל כך ידע מה יעלה בגורלם היו "המשחקים של ג'ראלד" ו-"1922", שניהם יועדו לנטפליקס.

התוצאות היו די מפתיעות ונזרקו לשני הצדדים המרוחקים ביותר של הסקאלה – "זה" הפך לחביב מבקרים וללהיט שאיש לא העלה על דעתו שכלל יקרה, תופעה משוגעת בעולם האימה, כזו שהבטיחה שבשנים הקרובות נקבל עיבוד לכל משפט שקינג שרבט על מפית אי פעם; ו"המגדל האפל" התרסק לחלוטין, הושפל על ידי הביקורת ועורר אצל הקהל בוז במקרה הרע ואדישות במקרה הטוב.
זה מעניין במיוחד, מכיוון ששני הפרויקטים האלו התבססו על מקור קינגי לו עדת מעריצים גדולה ונאמנה, עם סיפור מתפתל ורב עמודים שלא מעט קטלגו כ"בלתי ניתן לעיבוד". ההצלחה של האחד הוכיחה שאולי אין דבר כזה, אבל אם אתם שואלים אותי – אני עדיין לא מצליח להבין איך סרט אימה כל כך פושר, מאכזב וכתוב רע כמו "זה" הפך להיות הלהיט של השנה. אבל כבר היינו שם, אז אפשר במקום לדבר על הסרט הנוסף.

בשונה מ"זה", אני חייב להתוודות מולכם ש"המגדל האפל" וכל סאגת "האקדוחן" היא נקודה עיוורת שלי אצל קינג. אני לא מתמצא במיתולוגיה הרחבה בכלל, ובשונה מעלילות פניווייז וחבורת הלוזרים לא הגעתי לסרט עם ציפיות או מטען מקדים. התכוננתי לגרוע מכל, כי ככה הכינו אותי, אבל בשונה ממעריצי הספרים לי הכל היה חדש.

והאמת היא, שעוד רגע לפני שפגש את הקהל, "המגדל האפל" כבר היה בר-מינן. ההפקה שנמרחה על פני עשור, חוסר ההבנה של היוצרים בעולם הקינגי, הניסיון לדחוס אלפי עמודים לסרט אחד, הבחירה לעשות אותו 13-PG כדי להשיג את הכסף של הקהל הצעיר, וחוסר ההחלטיות של האולפן שחררה לבתי הקולנוע סוס מת, או לפחות כזה שממש לא מעוניין לעלות על המרוץ. הקהל הריח את החולשה והתנפל, לא מותיר לו סיכוי.

על הסאגה המתפרשת על פני שמונה ספרים ובוראת עולם עמוס ומפותל לא ארחיב כרגע כי יש לנו עוד מצעד להגיע אליו, אז אצמצם את הדיבור לסרט בלבד. הוא נפתח בשתי כתוביות המספרות לנו על המגדל האפל ששומר על הטוב והרע בעולם, ועל הנבואה כי רק מוח של ילד יכול להרוס אותו. אז אנחנו נחשפים למין חוות גידול של ילדים שנרתמים, כנראה שלא מרצונם החופשי, לנסות ולהפיל את המגדל בהנהגתו של וולטר (מת'יו מקונוהי) – הרוע המוחלט בעולם של קינג, הידוע גם יותר בשמו רנדל פלאג, שהיה חלק משמעותי בעלילות "העמדה" ו"עין הדרקון". לאחר מכן נחשף לנו הגיבור של הסרט, ג'ייק בן ה-11 (טום טיילור), שמקבל חזיונות על המגדל האפל ודי בטוח שכוח מרושע מנסה לחטוף אותו, משהו שאמו ואביו החורג לא בדיוק זורמים עליו. ג'ייק מחליט לחקור את החזיונות ומוצא פתח לעולם אחר שם הוא מתחבר עם הנמסיס הגדול ביותר של וולטר – האקדוחן רולנד דאשיין (אידריס אלבה), והם יוצאים לעצור את המזימה המרושעת של וולטר ולהציל את העולם, לפני שהוא יצליח לשים את ידיו על ג'ייק.
בגדול, זה "שליחות קטלנית: יום הדין" רק עם כמה שיותר רפרנסים לעולם של קינג – מרכבת הרים בשם "פניווייז", לקוד מספרי חשוב המורכב מ-1408, החפירות על "הניצוץ" של ג'ייק ועוד.

מי שחתום על בימויו הוא ניקולאי ארסל הדני ("סיפור מלכותי" המועמד לאוסקר), אבל קשה לדעת כמה באמת הוא אחראי למה שקרה שם בסופו של דבר, כאשר על הכתיבה הוא חתום גם יחד עם שלושה נוספים – אנדרסון תומס ג'נסן, ג'ף פינקנר, ואימת כל התסריטים ההוליוודיים של האלף, עקיבא גולדסמן. תסריטאי ותיק וזוכה אוסקר ("נפלאות התבונה") שלא חתום על שום דבר שאיננו שיט מוחלט מאז 2004. זה כולל את "מלאכים ושדים", "אגדת חורף", "מורדים", "הגל החמישי", "הצלצול 3", ו"רובוטריקים 5".

אז הנה ההכרזה הפרובוקטיבית שלי (אותה אני יכול לומר רק כי לא קראתי את הספרים): אם מתעלמים מהמורשת הספרותית שממנו בא, מהחיתוך, הצמצום וההתעללות בחומר קריאה שנכתב על פני שלושים שנה, ומתייחסים לסרט הזה כהרפתקת young adult אולפנית שנועדה לקחת כסף ממתבגרים א-לה "משחקי הרעב", "הגל החמישי", "מפוצלים", "הרץ במבוך", "המעניק" ו"המארח" – "המגדל האפל" הוא אחד מהיותר מניחים את הדעת בתחום הזה.
נכון, הרף לא גבוה בשום אופן, והזעם של מעריצי קינג בהחלט מוצדק. אבל באמת שראיתי סרטים גרועים יותר שניסו לעשות את מה שהוא עושה, והתרסקו באופן קיצוני הרבה יותר.
קודם כל, הסרט לא נראה רע ויזואלית. לא משהו להתעלף ממנו, אבל ערכי ההפקה כן בסדר גמור. בתחום העיצוב והאפקטים לא נרשמה זילות גדולה מדי. יש בו כמה סיקוונסים ראויים, ואפילו אפשר לראות את הפוטנציאל מגיח מדי פעם.

אין פה המלצה על "המגדל האפל". רחוק מזה. התסריט שלו בלגן לא סביר, הוא לא מצליח להחזיק עניין אפילו על פני 90 דקות, כל השחקנים מלבד אידריס אלבה איומים, ואפילו תחת עינויים לא תצליחו לגרום לי להגיד שהסיום שלו לא זוועה. כנראה בגלל הציפיות איתן הגעתי, וגם בואו נזכור – אני ראיתי כמה סרטים גרועים מאוד בפרויקט הזה, עברתי אותו בלי צלקות נפשיות. כמה שזה לא מובן מאליו בפרויקט הזה.

"המגדל האפל" לא הותיר חותם כלל, והאפקט הגדול ביותר שלו הוא שהפרויקטים האחרים שחגו סביבו, מסרטי ההמשך ועד עיבוי טלוויזיוני, בוטלו באחת. הוא הערת שוליים בעולם הקינגי, אבל בעיקר סיפור מוסר לאולפנים ההוליוודיים שלו להתיש חומר עד זרא ולא להגיש שום ארוחה כאשר היא מבושלת משהו כמו עשר שנים יותר מדי.
ולכן, עם הדברים האלה, נפרד סופית מפרויקט סרטי סטיבן קינג, אבל לא לפני שאדרג את כל הסרטים מ-1976 ועד היום (שנת 2020 לספירת הקורונה), גם כי מצעדים זה כיף, וגם כדי שיהיו לינקים לכל הפרקים במקום אחד.
אזכיר רק שיש שישה סרטים שלא יהיו חלק מהמצעד, או כי לא הצלחתי למצוא אותם, או שהפסקתי את הצפייה שלהם באמצע כי החיים קצרים: "הקאדילק של דולן", "1922", "Everything’s Eventual", "Willa", "מילקמן" ו"מקרה הרופא".

מצעד סרטי סטיבן קינג, המבוססים באופן ישיר על ספריו או על תסריטים מקוריים שלו:

51. "משאיות"
איש לא היה צריך עוד עיבוד ל"בהילוך רצחני", אבל איכשהו זה קרה. להיות בתחתית הדירוג הזה הוא באמת הישג מרהיב, אבל "משאיות" הרוויח את זה ביושר רב. הייתי אומר שהוא שווה צפייה רק בגלל סצנת הדוור הבלתי נשכחת, אבל לא באמת.

50. "ילדי התירס" 2009
בדיוק כמו "משאיות", גם הפעם מדובר בעיבוד מחודש לספר שכבר זכה לגלגול קולנוע, וגם על איכויותיו אפשר להתווכח. קשה לתאר אילו דברים עלובים קורים בסרט הזה: איש מבוגר מפרק במכות חבורת ילדים, שני קטינים עושים סקס מול קהל של ילדים נלהבים בכנסייה, וצווחות עונג של פרקטיקלי-נאנסת משתלבים עם קריאות כאב של חייל שחווה פלאשבקים ממלחמת וייטנאם, הם רק חלק מזה.

49. "לוכד החלומות"
אולי הכישלון המפואר ביותר בתולדות קינג והקולנוע. משהו כמו עשרים זוכי אוסקר התקבצו יחד לפאדיחה פילמאית שקשה להתחיל בכלל להבין איך התרחשה.

48. "עין החתול"
הגרועה שבאנתולוגיות קינג הקולנועיות, במרכזה חתול שעובר דרך סדנת גמילה רצחנית מעישון, טרול שמנסה להרוג את דרו בארימור ועוד כל מיני. משהו נורא.

47. "דברים שצריך"
אחד הספרים הטובים של קינג נפל לידיהם של אנשים ללא שום יכולת להתמודד עם החומר. תנחומנו למקס פון סידוב ואד האריס שנפלו יחד אתם.

דברים שצריך

46. "לפעמים הם חוזרים"
הפקה דלה ומשונה לסיפור קינגי שנראה כמו פארודיה על סיפורי קינג.

45. "לבבות באטלנטיס"
הכל היה פה מוכן לקחת את כל האוסקרים, אבל בלאגן כזה אי אפשר אפילו לדמיין.

44. "קריפשואו"
האנתולוגיה הזו דווקא נחשבת לאחת המוצלחות אצל רוב אוהבי האימה, אבל מלבד הפרק האחרון לא הבנתי כל כך למה.

43. "דספריישן – עיר ושמה ייאוש"
מיני-סדרה שנערכה לסרט, עם כמות די מרשימה של גזענות. מזל שיש את רון פרלמן בעולם, אחרת זה היה הרבה יותר גרוע.

42. "זה: חלק 2"
בכל יום שעובר אני שונא את הסרט הזה יותר.

41. "חלון סודי"
ג'וני דפ קפץ לעולם של קינג בשביל מותחן עם טוויסט מהסוג שהפסיקו לעשות עשר שנים לפני כן.

40. "קארי" 2013
כמה ציפינו לגרסת במאית של הסיפור על הילדה האומללה שנוקמת בכל אלו שהתעללו בה, וכמה קימברלי פירס לא עשתה שום דבר ראוי לציון.

קריפשואו

קריפשואו

39. "סלולרי"
סצנת פתיחה מעולה בשדה תעופה, ומשם אף אחד לא מצליח להבין מה קורה.

38. "בית קברות לחיות" 2019
כנראה העיבוד המחודש המיותר ביותר שנעשה לקינג. כמעט כל דבר פה (אולי חוץ מהשחקן הראשי) מחוויר לעומת המקור, ולמעשה רק הורס כל דבר טוב בספר.

37. "בעשב הגבוה"
הרבה פוטנציאל שהולך לשום מקום. שמישהו פאקינג יגע באבן הזאת כבר וישחרר אותנו.

36. "משמרת בית הקברות"
סרט שאני דווקא מחבב ככל שהזמן חולף, בגלל שהוא כל כך דוחה ולא נעים לצפייה שאני די בטוח שזה לגמרי בכוונה. אז כל הכבוד לכל המעורבים בדבר.

35. "מכסח הדשא"
על נוסטלגיה בלבד. תאכל'ס, זה לא צפי הדבר הזה.

34. "קללת הצועני / רזה"
קאמפ כל כך מופרך שאי אפשר שלא ליהנות. כלומר, כן, כמובן שאפשר, די קל אפילו, אבל אתם יודעים – סיבוב שלם וזה.

33. "המגדל האפל"
יואו, איזה קטע. בדיוק דיברנו עליו.

מכסח הדשא

32. "קארי" 2002
ניסיון מעניין ומשונה של בריאן פיולר, שהכי טוב שאפשר להגיד עליו זה שהוא טוב יותר מגרסת 2013.

31. "מטחנת הבשר"
כל סרט על מכונת כביסה רצחנית בכיכובם של פרדי קרוגר ובאפלו ביל היא צפייה הכרחית.

30. "ילדי התירס"
סיפורי הילדים הקטלניים בעיירה המבודדת הפך להיות המותג הכי ענף ומפותל בעולם הקולנועי של קינג. איך זה קרה? אם לשפוט לפי הסרט הראשון, באמת שאין לי מושג.

29. "יורקת האש"
עיבוד נשכח אבל לגמרי ראוי – בדרכו שלו – שלדעתי השפיע לא מעט על סרטי האקס-מן. אבל לכו תוכיחו את זה.

28. "1408"
בסדר, נו.

27. "קריפשואו 2"
זוכת תואר האנתולוגיה הטובה ביותר על פי קינג, רק כי היא לא ממש גרועה.

26. "חשדות מן העבר"
כמה ניסיונות מעניינים שלא לגמרי מתגבשים למשהו מוצלח במיוחד.

25. "נישואים טובים"
מותחן ראוי בהחלט, עם הופעה משובחת של ג'ואן אלן. הולך לאיבוד בסוף, אבל היי, איזה סיפור של קינג לא?

24. "מעופף הלילה"
אחת המפלצות הטובות בקולנוע המודרני בקלות. על המסביב אפשר להתווכח.

ילדי התירס

23. "ביג דרייבר"
מותחן אונס-נקמה מאוד בעייתי שמחזיק את הראש מעל המים בזכות מריה בלו.

22. "לרכוב על הקליע"
מותחן מסע שהפתיע אותי מאוד לטובה, במיוחד כי הדקות הראשונות שלו זוועה.

21. "מרסי"
יכל להיות כל כך הרבה יותר טוב, אבל יחסית יש לו במה להתגאות.

20. "כריסטין"
אחד העיבודים האהובים ביותר, אם כי ההתלהבות שלי מאוד מסוייגת. בהחלט יש בו סצנות גאוניות, בזה אין ספק.

19. "הנרדף"
הסרט שחזה את הריאליטי. כיף שיותר ממה שהוא טוב.

18. "איזור הדמדומים / האיזור המת"
המפגש היחיד בין קינג ודיויד קרוננברג יצר את הסרט הזה שכולם ממש אוהבים, ורק אני לא מצליח להבין למה.

17. "קוז'ו"
הבנתי שכמה כלבים מתו על הסט, אז אני לא מעוניין לדבר על הסרט יותר בחיים.

16. "בהילוך רצחני"
קטסטרופה מופלאה. מהסרטים הבודדים ברשימה הזו שאני רוצה לראות שוב ושוב.

15. "סהרורים"
הפתעה גדולה ביחס לציפיות. באמת שאני אוהב פה הרבה יותר דברים ממה שחשבתי שיקרה.

סהרורים

14. "זה"
הפקה מרשימה. מבחינתי שם זה מסתיים.

13. "החצי האפל"
ג'ורג' רומרו מצליח להוציא את המיטב מהספר המפורסם, ורובו עדיין עובד נהדר.

12. "דוקטור סליפ"
למרות הסיום הנמרח והמאכזב, מייק פלאנאגן מוכיח שוב שהוא מעבד האימה הקינגי הכי טוב, אולי אפילו אי פעם. בטח בהתחשב בזה שהספר נורא.

11. "סילבר בולט"
אני לא יודע למה הסרט הזה לא קאלט מוחלט. פשוט נהדר.

10. "גרין מייל"
דרמת הכלא האגדתית עדיין עובדת מעולה למרות האורך שלה.

9. "המשחקים של ג'ראלד"
פלא. נס. אני לא יודע איך מייק פלאנאגן עשה את זה. לא שמדובר בסרט הכי טוב אי פעם, אבל במשוואה של האתגר מהחומר המקורי + האיכות של הסרט, מדובר בניצחון עצום.

8. "תלמיד מצטיין מדי"
הדבר היחיד שנורא יותר מעלילת הסרט המצמרר הזה, הוא מה שגילינו על האנשים שעשו אותו.

7. "הערפל"
פרנק דרבונט הוכיח שהוא יודע לביים סרטים גם לא על אסירים בכלא. אלא גם על… אה.. אסירים בסופר-מרקט… אוקי, זה עדיין סרט ענק (עד הסיום הבלתי נסלח שלו).

הערפל

6. "בית קברות לחיות"
ייתכן שזה עדיין הסרט המפחיד ביותר שנעשה אי פעם.

5. "אני והחבר'ה"
דרמה שיכולה לשבור את הלב לצמיתות.

4. "מיזרי"
בית ספר לכתיבה. בית ספר לבימוי. בית ספר למשחק.

3. "קארי"
טירוף מערכות שלא היה אמור לעבוד בשום רמה, ופשוט מפרק כל מכשול בדרך. קלאסיקת אימה שלעולם לא תתיישן.

2. "חומות של תקווה"
הכל הסתדר מדהים בסרט הזה, שקשה לשכוח אותו אפילו אחרי צפייה אחת.

1. "הניצוץ"
אין הפתעות. סטיבן קינג יכול לנפנף בידיים כמה שהוא רוצה. מה שקובריק עשה פה הוא לא פחות מיצירת אומנות ואחד מסרטי האימה הגדולים בכל הזמנים.

וכאן בא הפרויקט לסיומו. אם אתם רואים את סטיבן קינג איפשהו תזרקו לו איזו מילה טובה בשמי.

הניצוץ