סרטים חדשים: ״הסוסיתא של הרצל״, ״פצצה״, ״מלחמת הכוכבים עלייתו של סקייווקר״, ״רק רוצה לשיר״, ״רמי – ילד של אף אחד״, ״מיה והאריה הלבן״, ״הנסיכה ושבעת הגמדים״

מהדורה לפני אחרונה של המדור לשנה קלנדרית זו, אז נקווה שאתם מוכנים ואתן מוכנות לסיכומי השנה שלנו לכל אורך חג החנוכה. שבעה סרטים חדשים לפנינו, ולפי האתר של קולנוע לב גם ״קאטס״ (Cats), סרטו של טום הופר ע״פ המחזמר הנודע (שאינו עוסק באדם בשם כץ למרבה הצער אלא בחתולים מזמרים) הוא בעצם חלק מהשבוע הזה, כי הוא מתחיל הקרנות כבר ביום שלישי ולא בחמישי. נחכה איתו, עם זה בסדר, מה גם שיש לנו סרט אחד שהתחכם גם במדור הנוכחי, כזה שעלה לאקרנים כבר היום. מיד נגיע אליו ואל האחרים, לא לפני שאתנצל כי לא מצאתי יותר מדי מה לראות בפלטפורמות הביתיות. ״האפיפיורים״ אמור לזלוג אל נטפליקס במהלך הסופש במקביל לקולנוע, וזהו פחות או יותר.

״הסוסיתא של הרצל״, הישראלי מבין סרטי השבוע ולכן מקבל כתמיד עדיפות במדור, אולי מוכר לקוראי וקוראות סריטה מכמה הזדמנויות שהבליח על המסכים. פגשנו אותו לראשונה כמתמודד לאופיר של 2018, הפך למועמד אך סיים בידיים ריקות. מיד לאחר מכן פגש את הקהל של יום הקולנוע הישראלי הקודם-קודם, אז כתב עליו בקצרה עופר, ולפני כחצי שנה אפשר היה לראותו בפסטיבל קולנוע דרום. כעת הוא מגיע לאקרנים, הרחק מן ההשוואות ל״מוטלים בספק״ שצצו אי אז, בשל נושאי העיסוק הדומים. מיקי לאון מגלם מורה תל-אביבי לקולנוע שמבטיח למנהלת בית ספר בשדרות מוכת הקסאמים כי הכיתה שלו תצא עם בגרות. זאת למרות עוינות ראשונית בין הצעירים המקומיים קשי היום לבין מי שהם תופסים כמתנשא ומנותק מהם, אבל יש לו גם צרות משלו. דודו קריינר (״ב-72' לא הייתה מלחמה״) ביים ואף כתב במשותף עם שלומי אלקבץ ומיכל ויניק. ירון שרף צילם, ועל העריכה חתומים גיא נמש ובעבודתה האחרונה ערה לפיד המנוחה. התמונות בפוסט זה הן מתוך הסרט.

״מלחמת הכוכבים עלייתו של סקייווקר״ (Star Wars: The Rise of Skywalker), הסרט הגדול של השבוע ואולי גם של השנה מבחינת מעריצי ומעריצות המותג, לא זקוק לתקציר עלילה. ממש כמו במותג אחר של תאגיד דיסני, ״הנוקמים״, חשאיות אופפת את הסרט (ואת קודמיו) וכל מה שסיפקו לנו הוא שורה בסגנון ״מה שנשאר מן המורדים יוצא למאבק אחרון מול המסדר הראשון״ או משהו כזה. זאת בשל שלטון הפחד מספוילרים ובידיעה כי אנשים אקראיים לא יתעו לתוך האולם וכל השאר כבר רכשו כרטיסים לפני חודש. לירון ואני חלוקים לגמרי בנוגע לציפייה/אדישות לשובם של דייזי רידלי, אדם דרייבר, ג׳ון בויגה, אוסקר אייזק, קארי פישר זצ״ל וכל השאר. ככה זה כשהבמאי הוא ג׳יי ג׳יי אברהמס, שחוזר לסגור טרילוגיה/סאגה אחרי שהשיק אותם מחדש עם ״הכוח מתעורר״, ונעזר בתסריטאי כריס טריו (״ארגו״, סרטי ליגת הצדק) כדי לשכתב את עבודתה של הבמאי-תסריטאי המפוטר קולין טרברו. אנחנו תחת אמברגו עם סקירה אז נספר ברגע שמותר איך הצליח להם.

״פצצה״ (Bombshell), מהצד השני של הוליווד, מכוון הישר אל עונת הפרסים שאנחנו בעיצומה. ברוח דרמות האנסמבל המבוססות על כותרות החדשות, סרטו של ג׳יי רואץ׳ (״טרמבו״ אבל גם סרטי ״פגוש את…״ ואוסטין פאוארס) שב אל פרשת ההטרדות המיניות בפוקס ניוז, שהתפוצצה יחד עם תחילת עידן טרמאפ. התסריטאי הוא זוכה האוסקר על ״מכונת הכסף״, צ׳ארלס רנדולף, אבל כל העיניים נשואות אל הקאסט המרשים. שרליז ת׳רון מגלמת, סליחה, לובשת על עצמה את מייגן קלי, מגישת החדשות שהסתכסכה פומבית עם המועמד הרפובליקני לנשיאות. דרכה נתוודע אל חדר החדשות של פוקס, מעוז הימין השמרן האמריקאי, ויחד איתה ניחשף לסיפורם של נשים שהותקפו או הוטרדו מינית בידי הבוס שלהן, רוג׳ר איילס (ג׳ון ליתגו בחליפת השומן שנשארה לו מ״הכתר״). אחת מהן היא מגישה ותיקה שמתעללים בה (ניקול קידמן), אחרת רק החלה לעבוד במקום ומגלה מה עליה לעשות כדי להתקדם (מרגו רובי). אליסון ג׳ני, מלקולם מקדואל, קייט מקינון, קוני בריטון, מארק דופלאס, רוב דלייני ועוד אינסוף פרצופים מוכרים אחרים משתתפים אף הם. סקירה בקרוב.

״רק רוצה לשיר״ (Teen Spirit) נראה על פניו כמו עוד סרט מוזיקלי מהסוג שראינו כבר יותר מדי ממנו השנה, אבל הסגנון שלו אחר. יותר ״השיר של רוז״ מאשר ״רוקטמן״, אם לנסות להשוות. זאת משום שגיבורת הסרט, בגילומה של אל פאנינג, היא מתבגרת בריטית אלמונית החולמת על השתתפות בתחרות כשרונות במטרה למצוא כרטיס יציאה מן העיירה הקטנה בה היא חיה. זלאטקו בוריץ' (טרילוגיית ״פושר״) מגלם את המנטור המקרי שלה, זמר אופרה לשעבר שמצא עצמו בבריטניה והזכיר לגיבורה שגם היא בת למהגרת, התמודדות נוספת שלה במהלך העלילה. בכורת הבימוי של השחקן הצעיר מקס מינגלה (״הרשת החברתית״ ולאחרונה בעיקר ״סיפורה של שפחה״), שגם כתב את התסריט והולך בדרכי אביו המנוח, אנתוני מינגלה (״הפצוע האנגלי״, ״הכשרון של מר ריפלי״ ועוד). גם במקרה זה מסתמן שתהיה לנו סקירה.

״רמי – ילד של אף אחד״ (Remi sans famille) מביא אותנו אל החלק במדור המוקדש לסרטי ילדים (סטאר וורז לא נחשב), שמגיעים אל בתי הקולנוע לכבוד חופשת החנוכה. ההפקה הצרפתית הזו, המבוססת על הספר "באין משפחה" של הקטור מאלו, תוצג בישראל גם בדיבוב לעברית, אז שימו לב לגרסה שתבחרו. רמי מהכותרת (מלום פקן) בורח מגורלו בבית היתומים ונלקח תחת חסותו של בדרן נודד (דניאל אוטיי), המזהה בו כשרון להתחבב על הבריות ומלמד אותו לשיר. יחד עם קופיף וכלבלב הם ינדדו בצרפת ואף יצאו לחפש את הוריו של הילדון. סרטו של אנטואן בלוסייה.

״מיה והאריה הלבן״ (Mia et le lion blanc) הוא מקרה די מוזר של דז׳ה-וו עבורי, שכן כבר כתבתי על יציאתו לאקרנים באוגוסט האחרון. מסתבר שהוא נגנז וחיכה עד היום, אז לא נותר לי אלא לעשות העתק-הדבק ולשפץ קלות.  גם כאן מדובר בסרט ילדים שאינו מונפש ומגיע אלינו מצרפת, בדיבוב לעברית כמובן. זהו סיפורה של ילדה לונדונית (דניה דה וילייר) העוברת עם הוריה (מלאני לורן ולנגלי קירקווד) לאפריקה ומתיידדת עם אריה לבקן, אם לא הספיק לכם ולכן ״מלך האריות״ (או שתרצו פריקוול מאוד משונה ל״ילדות רעות״, אם למחזר את הבדיחה שלי מהפעם שעברה). סרטו של ז'יל דה מייסטרה.

״הנסיכה ושבעת הגמדים״ (Red Shoes and the Seven Dwarfs) הגיע יחד עם הודעה לעיתונות שבכותרתה מבטיחים ״ייצוג נשי חדש (שינוי במיתוס היופי של הנסיכות)״. כאילו שלא ראינו את ״שרק״ לפני כ-20 שנה. הסרט עצמו מספר על שלגיה שאינה נראית כפי שאנחנו מכירים אותה מגרסאות אחרות, שנעליה האדומות והמכושפות הופכים אותה בכל זאת לנסיכה דקת גזרה. יש גם שבעה גמדים ירקרקים שהיו פעם נסיכים נורמטיביים למראה, ובשלב הזה אני קצת מצטער שרק כתבתי ״שרק״ ולא צעקתי כי הסרט מתואר כפארודיה על אגדות ועל ייצוגים מקובלים של מודל היופי בסרטי אנימציה. על היציאה המאוחרת הזו חתומה דרום-קוריאה, אבל הסרט דובר אנגלית במקור ועברית בישראל.