״קפטן מארוול״, סקירה

ברוכים הבאים לפרק ה-21 ביקום הקולנועי של מארוול. יש תחושה כי כבר החלטתם אם לראות אותו או לא, על סמך ההיכרות שלהם עם הסרטים הקודמים. סביר גם להניח כי חלק מכוח המשיכה של הסרט הוא היותו מכיל עוד מעט מידע שיעזור בהבנת עלילת הסרט הבא. השאלה היא האם הסרט הזה מסוגל גם לעמוד בפני עצמו בתור סרט בודד והאם יש לכך משמעות. לדעתי בהחלט ניתן לצפות ב״קפטן מארוול״ (Captain Marvel) גם מבלי להוית בקיא בכל נבכי היקום הקולנועי, פשוט מפני שהבלבול בהבנת העולם המיתולוגי בתחילת הסרט יכה גם בצופים אדוקים בכל סרטי הסדרה. גיבורת הסרט, הקרויה בהתחלה וירס, היא חיילת בצבא של גזע הקרי (שנכח בחלק מן הסרטים הקודמים ביקום ובסדרות הטלוויזיה הנלוות), שמצוי במלחמה מול גזע חייזרים אחר בשם הסקרול. קוראים של הקומיקס יבינו יותר פרטים, אבל אין בסרטים או בסדרות מספיק כלים על מנת שנבין היטב מי נגד מי. למרות העיצוב המושקע עד מאוד בדקות הפתיחה, שאף מייצר מספר סצנות מרהיבות, התחושה היא של בלבול וניסיון להשלים יותר מדי פרטי מידע, לא בהכרח מה שרוצים לקבל מלהיט בקופות.

אבל יוצרי הסרט בונים על הבלבול הזה, שכן הוא מציב את הצופים בעמדה דומה לעמדה של הגיבורה: וירס היא כבר בעלת כוחות על אך אינה זוכרת את עברה ולומדת עליו יחד עם הקהל, שלפעמים מקבל יותר מידע ממנה ולפעמים פחות. זהו כלי דרמטי שגם אם הוא לא עובד לאורך כל הסרט כן מייצר מספר רגעים טובים של מתח וסיטואציות אשר מתגמלות את הקהל הלומד מידע חדש. לכן, אני גם מצמצם בכוונה את הדיון בפרטי העלילה של הסרט, אותם עדיף לגלות יחד עם הגיבורה.

אציין רק שלמרות שהפתיחה מצויה בכוכבי לכת רחוקים, הסרט מתעורר לחיים רק כאשר הוא מזכיר לנו כי את שאיפתו להיות בלוקבסטר על ידי נחיתה של הגיבורה בתוך בלוקסטר, מילולית. כלומר סניף של רשת השכרת הווידאו הגוססת, שבמהלך שנות ה-90 בהם מתרחש הסרט הייתה מצוייה בשיאה. אפשר לציין כי ההגעה לכדור הארץ תגרור גם מפגש עם גרסה מוקדמת וצעירה יותר של סוכנות ש.י.ל.ד, בראשות ניק פיורי בתקופה שעוד היו לו שתי עיניים, ועם השותף הטרי שלו, הסוכן קולסון. סמואל ל. ג'קסון וקלארק גרג חוזרים לתפקידים שגילמו בעבר ובעזרת טכנולוגיית המחשב הם נראים צעירים בהרבה שנים מגילם האמיתי של השחקנים. זה קורה לאורך כל הסרט ולא לסצנות בודדות, בדומה למה שהיה עד כה עם דמויות מארוול אחרות בסרטים אחרים. וזה מרגיש…מוזר. לא לגמרי ריאלסטי אבל עובד בסופו של דבר.

השנה האחרונה הייתה עצובה עבור מעריצי מארוול בעקבות הידיעה על מותו של היוצר המרכזי של גיבורי העל ואמן הופעות האורח – סטן לי. כצפוי, לי זוכה למחווה מרגשת במהלך הסרט, בנוסף להופעת אורח שהספיק לצלם בחייו, הופעה שיכולה להיזכר כאחת מן היותר חביבות שלו והיא גם מתקשרת לנושא המרכזי של הסרט – בניגוד להספדים שקראתי השבוע בפייסבוק, שנות ה-90 לא מתו. למעשה, שנות ה-90 מככבות בסרט לא פחות מאשר ברי לארסון שמגלמת את וירס/קפטן מארוול/שם קודם שהיה לה ומתישהו היא תגלה. הסרט מזכיר את ״שומרי הגלקסיה״ בכך שמוזיקת הפופ מהווה חלק בלתי נפרד מן ההנאה שהוא מציע, ולא רק מלווה את ההתרחשויות. העלילה ממוקמת בשנת 1995 וכמעט כל סצנה מכילה רכיב נוסטלגי מאותה השנה. סצנות רבות גם מכילות בדיחות על השינויים שחלו מאז התקופה בה האינטרנט היה איטי, לא כולם ידעו להקליד במהירות, וטלפונים ציבוריים היו יותר מפריט בתפאורה. למי ששבע מגל הנוסטלגיה שניכר בתרבות, הדבר הזה יכול לעצבן. עבורי זה עבד וכל שיר מנעוריי שקפץ לפתע בפסקול על מנת ללוות סצנה כלשהי הקפיץ את הסרט בכמה רמות.

יצירה אחרת ביקום הקולנועי של מארוול שמזכירה את הסרט הנוכחי היא ״קפטן אמריקה: חייל החורף״, שכן גם כאן זוג גיבורים מוצא את עצמו בסוג של מסע בו הוא לא יודע על מי הוא יכול לסמוך. החיבור של שני הסרטים שציינתי הגיוני מכיוון שמדובר בטוענים לתואר הסרט הכי טוב ביקום הקולנועי כולו. הסרט החדש לא ממש מגיע לדרגות הללו, אבל בניגוד לחלק מן הביקורות המוקדמות על הסרט, אני חושב שרוב הזמן הוא מספק את הסחורה ועבורי היה בו גם מעט ערך ייחודי בתוך המכלול של סרט גיבורי העל, לא דבר מובן מאליו.

הצרה של הסרט היא שמארוול התמהמהו בהפקת סרט המתמקד באישה עד אחרי שהמתחרים שלהם הוציאו את ״וונדר וומן״, שגנב את הבכורה בכל הנוגע לייצוג של גיבורת-על שהיא בו זמנית חזקה מאוד ונשית מאוד. אף כי מדובר בשתי גיבורת שונות, הסרט הראשון תפס את מירב תשומת הלב לגבי ייצוג מגדרי מאוזן ונכון יותר. אולם, אם הסרט הנוכחי מזכיר נרטיבית משהו מן היקום הקולנועי של DC, הוא נראה לי כגרסה צלולה מעט יותר של ״איש הפלדה״ בכל הקשור לכניסה לתודעה של גיבורת-על. הייצוג של נשים עצמאיות וחזקות בסרטים הללו הוא חשוב ויש צורך ביותר ממודל אחד של עוצמה נשית ו״קפטן מארוול״ מספק שלושה ייצוגים חיוביים ושונים זה מזה של נשים לא מתפשרות המתגלות כגיבורות. לצד הדמות הראשית שמגלמת לארסון, יש תפקיד בולט ומרשים גם לאנט בנינג ולשאנה לינץ', אני מעדיף לא לחשוף בתור מה.

מפיק העל של אולפני מארוול קווין פייגי ממשיך לבחור לסרטים שלו במאים שלא בהכרח נראים כמו הבחירה מתבקשת לסרטי גיבורי על. במקרה של הסרט הזה, מי שכתבו, יחד עם ז'נבה רוברטסון דוורט, וביימו את הסרט הם אנה בודן וריאן פליק, יוצרים של סרטים עצמאיים כמו ״חצי נלסון״ ו״מה שקורה במיסיסיפי״. משמע, סרטים "קטנים" בהם העיקר הוא התפתחות הדרגתית של הדמויות המצויות בסוג של משבר בהגדרה העצמית שלהם. התקווה הייתה כנראה שהם יהפכו את הסרט למורכב מבחינה רגשית, לצד הפאר של האפקטים וסצנות הפעולה שכצפוי ממשיכות בקו המרכזי של האולפנים. זה עובד בצורה חלקית. בן מנדלסון, שכבר שיתף פעולה עם היוצרים, מצליח להביא הרבה יותר מעצמו בסרט זה מאשר בסרטים עתירי תקציב אחרים בהם גילם נבל גנרי, וטוב לראות שההגעה הבלתי נמנעת שלו ליקום של מארוול מוציאה ממנו משהו דומה אבל גם מאוד אחר ושונה (אני כאמור לא רוצה לחשוף יותר).

אבל, ובניגוד לסרטים קודמים של הצמד, הסרט לא מאריך מספיק אף סצנה ומובל תמיד בידי הפעולה, לא משתהה על רגעי משבר רגשי די זמן. זה לא בדיוק פוגם בסרט, רק מוחק מעט מן הייחוד שלו ולא מנצל את מלוא הפוטנציאל של השחקנית הראשית. לארסון זכתה לתהילה מוצדקת בזכות התפקידים שלה ב״בית זמני״ ו״חדר״ ובפעם הקודמת שהיא נכנסה לשובר קופות, המשחק המורכב שלה הרגיש קצת לא במקום ב״קינג קונג: אי הגולגולת״. בסרט זה, בו היא מופיעה על המסך כמעט בכל סצנה, דומה כי הבינה שלא כל סצנה מצריכה ממנה 100 אחוז ביטוי רגשי והיא מאזנת בין רעננות לבין מקומות בהן הייחוד של יכולת ההבעה שלה נחוץ. הייתי שמח לו היו מעט יותר מקומות כאלו, אבל לארסון נותרת הנכס העיקרי של הסרט אשר יוצא נשכר גם מן האישיות שלה בהופעות בתקשורת ובטקסי פרסים: היא אישה חזקה מן הסוג החדש.

יחד עם זאת, מדובר כאמור בעוד פרק בסדרה המצליחה וסצנות הפעולה הם המשך למה שנראה בסרטים הקודמים, עם הבדל אחד: כפי שהובטח, קפטן מארוול אכן מתגלה כדמות בעלת כוחות חזקים יותר מכל גיבורי העל שנראו בסרטים הקודמים, כולל אלים ודומיהם. כאשר הכוחות השונים שלה מתגלים זה הופך את הסצנות למענגות יותר אם או בלי קשר לבחירת הניינטיז הנדושה אך המתבקשת לשיר שמלווה את אחת מן הסצנות הבולטות בה מבינים מהו כוחה. במהלך הסרט, גברים שונים אומרים לה כי היא צריכה לשלוט ביצרים/דחפים/כוחות העל שלה. המתח שמתקיים בסרט כרוך בסוג השיעור שעליה ללמוד – האם להפנים את מה שמטיפים לה, או להבין כיצד לתקשר עם עצמה טוב יותר.

/// תודה ליח״צ על התמונות