"ארבעה מופלאים", סקירה

ישנו סיקוונס אחד בהחייאה הנוכחית של הקומיקס המפורסם "ארבעה מופלאים" (Fantastic Four), שהוא מהרגעים הכי מוצלחים ויוצאי דופן שראיתי בסרט קומיקס אי פעם. רגע שמעיד כנראה יותר מכל דבר אחר בסרט, מה היה החזון הראשוני של הבמאי ג'וש טראנק, ואיך האתחול הזה היה אמור להיות.
מדובר בחלק בו מגלים ארבעת המדענים הצעירים שגיחתם למימד אחר שיבשה את גופם, ועתה יש להם כוחות מיוחדים. בדרך כלל בסרטים מהסוג הזה, כמו למשל "ספיידרמן" או "השומרים", ישנה איזושהי התעלות בסצנת המעבר מאדם רגיל לכזה המתקדם יותר אבולוציונית, ומבחינה קולנועית הוא לרוב מובא בצורה סוחפת ומגניבה, בין אם בכוונה ובין אם לא.
לא כך ב"ארבעה מופלאים". החלק הקצר בו מתעוררים הגיבורים עם כוחות-על מועבר בצורה ההפוכה לחלוטין. זה ריאליסטי, זה כואב, זה מפחיד נורא. כי זה אולי מסעיר מאוד כשיש לך יכולת לבעור ולעוף, אבל ברגע הראשון, כשאתה מוצא את עצמך עולה בלהבות ללא יכולת להפסיק, זו ההגדרה של סיוט, שלא לדבר על עצמות אלסטיות או הפיכה מבחור צעיר ורגיל למפלצת אבן מחרידה, ואת זה בדיוק ניסה טראנק לתאר בסרט גיבורי העל של חברת "פוקס" על פי הקומיקס של מארוול.

הסיקוונס המדובר והמטלטל הזה מגיע כעבור 75 דקות מתחילת הסרט. כלומר, שעה ורבע מתוך סרט גיבורי העל הזה, היא לחלוטין נטולת גיבורי על. גם בעולם של סיפורי מקור זה הרבה יותר מדי. השעה ורבע הראשונה של הסרט, מתוך שעה וארבעים, היא אקספוזיציה שבה לא קורה דבר. הדמויות כבר קיבלו איפיונים בדקות הראשונות, המשימה שלהם ברורה, ואז הסרט פשוט ממשיך לדרוך במקום בצורה כל כך מתסכלת, שברור שמשהו השתבש בדרך.

ואם חצי השעה האחרונה של "ארבעה מופלאים" הייתה לפחות מחפה על השיממון הנמתח של כל מה שבא עד עכשיו, עוד היה אפשר לסלוח. אבל האמת היא שזה רק מתדרדר. בפחות מחצי שעה שנותרה, הסרט חושף את הרע המרכזי (כלומר, היחיד) שלו, שממציא סיבה להיות מרושע שאין לה שום היגיון, מביא את ארבעת המופלאים למימד מקביל שמורכב כולו מציורי רקע דו מימדיים על מסך ירוק ובמת אולפן שלא עשו לאפקטים שלה רינדור, ושם נלחם בהם ללא הצלחה במשך שבע דקות. ואם חשבתם שכבר המשכנו הלאה מקליימקס פעולה שכולל קרן אור כחול שמזדקפת למעלה לחור עגול שנפער בשמיים, נסו שוב. כי הנה זה קורה עוד פעם.

צעד אחורה: "ארבעה המופלאים" מבוסס על קומיקס של סטן לי וג'ק קירבי מתחילת שנות השישים. במרכזו ארבעה אסטרונאוטים שנשלחים למשימה לחלל שמשתבשת (כדרכן של משימות לחלל) והם חוזרים כאשר גופם השתנה. אחד מהם יכול להאריך את גפיו ועצמותיו גמישות כגומי; אחד יכול להבעיר את עצמו ולעופף בשמיים; אחד גידל עור עשוי אבן והוא בעל יכולות פיזיות עצומות (בדומה לענק הירוק); והרביעית הופכת עצמה לשקופה ומסוגלת לייצר שדה כוח מסביבה.
יחד הם נלחמים בנבלים, כאשר האויב המר שלהם הוא אחד מהצוות המקורי שסרח, ויקטור וון דום.
עלילת הסרט החדש שינתה כמה דברים, והפכה את ארבעת האסטרונאוטים למדענים צעירים, המוצאים פתח למימד אחר ומסתורי. השינוי הזה הוא דווקא ראוי ובעל פוטנציאל. מימדים אחרים נשמעים טוב יותר מאשר "החלל" וגם הורדת גילאיהם לשנות העשרים הוא לא רעיון רע.
עד כאן לחדשות הטובות שקשורות לסרט הזה.

אתם הולכים להיתקל בהרבה לכלוך על "ארבעה מופלאים" בקרוב. למרבה הצער, ההייפ צודק. האמת היא שלסרט הזה לא היה הרבה סיכוי מלכתחילה. מדובר בניסיון שלישי (שני, באופן רשמי) להבאת המותג של מארוול לקולנוע. הפעם הקודמת הייתה עם שני סרטי "ארבעת המופלאים" בשנת 2005 ו-2007 בכיכובם של ג'סיקה אלבה וכריס אוונס, שחטפו לא מעט אש – בטח בהשוואה לסרטי מארוול האחרים – אבל עכשיו נדמה שכולם מסתכלים עליהם בערגה.
אז לא רק שהקומיקס של סטן לי הוכח כחומר קולנועי בעייתי, ונדמה שאיש לא באמת מתעניין בו, גם ההפקה עצמה הפכה להיות אחת המושמצות של השנים האחרונות. דיווחים על חוסר יכולתו של טראנק הבמאי (שזהו סרטו השני אחרי "כרוניקה בזמן אמת") להשתלט על הסט או להתנהל באופן מקצועי, הגיעו לשיא כאשר לאחר תקופת צילום קצרה, הוא פוטר מהעבודה הבאה שלו – בימוי הספין-אוף הנוסף של "מלחמת הכוכבים" המחודש. אקט הפיטורין הזה, שכולם הבינו שהגיע בעקבות עבודתו על "ארבעה מופלאים", הייתה מכת מחץ לסרט שעוד לא נולד.
אחרי יציאת הסרט, פירסם טראנק טוויט שבו הוא כותב שלפני כשנה היה לו קאט טוב הרבה יותר לסרט, ושלגרסה החדשה אין כל קשר אליו. הוא מחק את אותו משפט כעבור כמה דקות, אבל כמו שאמרה אריקה אולברייט למארק צוקרברג ב"הרשת החברתית": האינטרנט לא נכתב בעיפרון, הוא נכתב בדיו.

הסרט התקבל בבוז גדול, והמבקרים ראו אדום בעיניים. אני בדרך כלל משתדל להימנע מהאינפורמציה הזו לפני כניסה לסרט, אבל מישהי מרגיזה בתור לאולם פתחה על כך שיחה עם חבריה ולא יכולתי שלא לשמוע. לכן כשהתחיל הסרט, ישר פסקתי שכולם סתם החליטו לחגוג על הדם. זאת מכיוון שהרגעים הראשונים של "ארבעה מופלאים" מצוינים. הצילום והעיצוב נראים מעולה, הסיפור על הילדים מקסים והזכיר לי קצת את "Explorers" של ג'ו דנטה, והשחקנים עצמם נראו כמו ליהוק מצוין.
מיילס טלר, כבר לגמרי כוכב פוסט "וויפלאש", באמת יכול להחזיק סצנות ולברוא דמויות שונות מעט בכל פעם; קייט מארה, שאצלי לרוב מעוררת מעט אנטגוניזם, היא בחירה טובה לסו סטורם; מייקל ב. ג'ורדן ("תחנה אחרונה (תחנת פרוטבייל)") מחזיק מסך מעולה; ג'יימי בל ממשיך להיות נהדר גם 15 שנה אחרי "בילי אליוט"; ובעיקר שמחה גדולה גאתה בי כאשר לסרט נכנס טובי קבל, שהוא גם לוהט (אם תשאלו אותי) וגם לגמרי היה צריך לקבל מועמדות לאוסקר בשנה שעברה על הופעתו כקובה ב"כוכב הקופים: השחר". כל אלו הם נכסים ראויים לסרט, ונראה שהם באמת משתדלים לעשות את הטוב ביותר.

ועם זאת, כעבור שעה, כששום דבר לא קרה, התחלתי לדאוג. אחרי שעה ורבע כאשר נדמה שהמערכה הראשונה סוף סוף מסתיימת עוד היה ניצוץ של תקווה, אבל הוא דעך במהירות. במשך חצי השעה האחרונה הצליח "ארבעה מופלאים" לדרג תחתיות ולעשות כל בחירה לא נכונה של נראטיב ושל ויזואליה. זה היה ברמת המדכא.
אנחנו אמנם למודי נפילות קולנועיות בסדר גודל עצום. רק לאחרונה נותרנו כאובים מול "שליחות קטלנית: נוירופיברומטוזיס" וזיכרון "רובוטריקים 4" עדיין רודף את לילותיי. "ארבעה מופלאים" איננו נורא עד כדי כך, בעיקר כי הוא נמשך רק שעה וארבעים, וכי יש בו שחקנים טובים ולפחות סצנה אחת מעולה. אבל זה רק מגביר את תחושת ההחמצה והשעמום. לאולפני דיסני-מארוול זה לא היה קורה.

על פי הדיווחים אמור להיות סרט המשך ל"ארבעה מופלאים" בעוד שנתיים, עם במאי אחר, באופן טבעי. אני לא בטוח האם אחרי נפילת הסרט הזה הפרוייקט יגנז, אבל משום מה אני עדיין חושב שמגיעה לו הזדמנות נוספת. משהו רע קרה במהלך הצילומים, ואין לדעת מי אשם, "פוקס" או טראנק, או כולם ביחד, והזדמנות שנייה היא משהו שמגיע לכל אחד. גם לסרט גיבורי על מצ'וקמק. משאלתי היחידה היא שעוד ימצאו דרך להעביר את עצמותיו המתארכות של ריד ריצ'ארדס באופן שלא יראה כמו סרטון של לוני טונס.