• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

אופיר 2015: רשימת המתמודדים הראשונית

5 במאי 2015 מאת אורון שמיר

אחד הדברים שטרם הפסיקו לרגש אותי בלוח השנה הקולנועי הוא ההכרזה על רשימת המתמודדים הראשונית לפרסי אופיר. הכוונה היא לא לחמישיות, אלא לרגע הזה בתחילת חודש מאי שבו מתעצבת תמונה גדולה וגולמית יותר של הקולנוע הישראלי שנזכה כולנו לראות שנה קדימה. בדרך כלל יש נושרים בודדים, ואז מגיעים שלבי הליטוש האכזריים יותר, מעצם התחרות שבעניין. וכך רשימה של כ-30 סרטים, כפי שהורגלנו בשנים האחרונות, מצטמקת בחצי או אפילו יותר, לפני שמגיע הטקס עצמו ומעטר בודדים בלבד בפסלונים ובתהילה שהיא לעיתים רגעית מדי.

מהאופירים של 2014 אני באופן אישי עדיין מתאושש, בכל מובן של הביטוי, שכן כפי שהבנו עוד בזמן אמת – מדובר היה בשנה יוצאת דופן באיכותה. החשש הטבעי היה מירידה שאחרי השיא, ובין כל הספקולציות שהתרוצצו מאוחרי הקלעים של הבלוג לגבי זהות המתמודדים השנה, אני בעיקר שמח שלא הימרנו כמו חלק מעמיתינו. אחרת עוד היינו צריכים להתפלא בקול רם בנוגע להיעדרו של "סיפור על אהבה וחושך" של נטלי פורטמן (כשיר וכשר לאופירים אבל לא הוגש), או סרטים נוספים שנרמז לנו מיוצריהם כי אינם מוכנים. כתמיד, נתרכז במי שכן נמצא, לפחות בשלב הזה – 32 סרטים עלילתיים באורך מלא, 21 תיעודיים, 16 תיעודיים נוספים שאורכם מתחת לשעה, ועוד 15 קצרים עלילתיים. זה לא שיא אבל זה המון, והשנה שלושתינו (אור, עופר ואני, לי קוראים אורון) לא רק מחדשים חברות באקדמיה, אלא גם יכולים סוף-סוף להצביע. זה יהפוך גם הסיקור שלנו לאחר בתכלית, אבל עוד חזון למועד.

אנחנו מקפידים לקרוא לרשימה הזו ״המתמודדים״ כדי להבדילם מן המועמדים, שיגיעו בשלב מאוחר יותר. כדי להיות מועמד צריך לעבור סבב הצבעות אחד, כדי להתמודד פשוט צריך לשלם דמי הרשמה ולהגיש את הסרט לאקדמיה – כל אחד יכול וכל אחת יכולה. בנוסף, אני משתמש תמיד בהסתייגות שבאה עם המילה ״ראשונית״ משום שהניסיון לימד את כולנו שלנצח יהיה איזה סרט שפורש בהפתעה מכל מיני סיבות, או נדחה לשנה שלאחר מכן. השנה יש לנו לפחות אחד כזה שזיהיתי מיד.

דבר אחרון שרציתי לבאר לפני היכרות עם המתמודדים של פרסי אופיר ה-26, הוא שהתרגלנו בכל שנה לחידושים והפתעות, החל מקטגוריות חדשות ועד לשיטות הצבעה, והפעם נדמה לי שאין כאלה. שניים מסרטי התחרות בחרו להיות מוקרנים בסטרימינג בלבד ("בן זקן" ו-"סיפורי מעשיות של רבי נחמן"), ויהיה מעניין לראות האם ואיך זה ישפיע עליהם, אבל זה שינוי מנהלי יותר מכל דבר אחר. מה שכן, בניסיון לתרום למאמץ להכחדת החלוקה לסרטי פרינג׳ וכל השאר, לא אחשוף אלו מהסרטים בחרו להתמודד במסלול הזה, רק אומר שיש שישה כאלה. הקטגוריה שנולדה מכוונות טובות אבל לא מממשת את יעודה מאז ועד היום, בטח אם יש פה כמה וכמה סרטים שעונים להגדרה של האקדמיה מבחינת גודל תקציב או היעדר תמיכת קרנות הקולנוע, שבחוכמה רבה החליטו להימנע מהתיוג הבעייתי, שגורם לחברי וחברות האקדמיה לפסוח קודם כל עליהם. טוב, אולי אגלה אותם בסוף להתייחסות עתידית.

abuleleh

״אבוללה״ של יוני גבע

32 הסרטים העלילתיים (לפי סדר אלפביתי)

"10% ילדה שלי" – סרטו של אורי בר-און, שהוקרן לראשונה בפרינג'ידר בפסטיבל ירושלים הקודם. אודי פרסי מגלם צעיר המנסה להיכנס למערכת יחסים עם אם לילדה, שצריכה גם היא להשתכנע כי הוא מתאים לאמה.

"אבוללה" *פרש* – פיצ'ר ביכורים שאפתני של יוני גבע, הקרוי על שם מפלצת שרק ירושלמים מכירים ומבטיח להיות מעין "אי.טי." ישראלי, עם סיפור על ידידות בין ילדון (יואב סעדיאן רוזנברג) למפלצת הסודית המכונה אבוללה (עידן ברקאי). האם תהיה זו דרמת פעולה כפי שמרמזות חלק מהתמונות, או יותר סרט ילדים פנטסטי? כך או כך, אלה שני ז'אנרים שאנחנו לא מורגלים בהם ולכן הסרט מצופה מאוד בעיניי. גיורא ביח צילם.

"אווה*פרש* – סרטו השני באורך מלא של חיים טבקמן ("עיניים פקוחות"), שנוטש את החברה החרדית לטובת מושבניקית ניצולת שואה (אפרת בן צור), שבעלה מגלה עליה סוד במחסן ביתם. דב שטוייר ערך, רן זיקנו עיצב אמנותית. בעבר נקרא הסרט "צירלסון יוצא לפנסיה" והיה אמור לביים אותו מיכה לבינסון.

"איביזה*פרש* – שנה אחת בלבד חלפה מאז "שושנה חלוץ מרכזי", והבמאי שי כנות כבר מגיש את הקומדיה הקיצית הבאה שלו, הפעם על-פי תסריט של חיים ברבי. בתוכנית: חוף הים, גלישת גלים, ושלישיית בנים במרדף אחר חוב כספי וגם קצת חרמנות (מילה המופיעה בתקציר). זה מזכיר לי משהו, אבל חבל לבוא עם דעות קדומות.

"אני אוהב אותך – הסרט" – מפורשי המירוץ דאשתקד, סרטו של המפיק, הבמאי והתסריטאי דני ססלר. הקונספט: שלוש-עשרה שיחות טלפון, רובן במסעדה, כאשר בכל פעם אנו רואים רק את הדוברים, בשיחה עם אהוב או אהובת ליבם. בצעד נדיר, כל השחקנים והשחקניות מועמדים, ומדובר בחבורה מכובדת למדי.

"אני לא מאמין, אני רובוט!" – אחת החידות הגדולות של האופירים שסוף-סוף תקבל מענה. יותם ישי מגלה בוקר אחד שהוא רובוט (ולא מאמין), ומשם הכל נהיה הרבה יותר מדע-בדיוני ממה שאנחנו רגילים לו בישראל (כולל רובוט חרדי שומר מצוות). או לפחות כך מבטיחים המפיק עמיר מנור והבמאים-תסריטאים טל גולדברג וגל זלזניאק. מסקרן בריבוע.

"ארץ פצועה" – יוצר נוסף שעובד בקצב לא נורמלי הוא הבמאי ארז תדמור, שנעזר הפעם בשירותיו של התסריטאי שלמה אפרתי ויחד עימו כתב את הדרמה הפוליטית הזו, על שני שוטרים (רועי אסף ודביר בנדק) שנתקעים לילה אחד בשמירה על מחבל מפני ההמון המבקש לעשות עימו צדק מיידי. קרן ברגר ושרון טל יגבו את הגברים, אסף סודרי צילם ועינת גלזר-זרחין ערכה. האם זו תהיה השנה של ארז תדמור?

"באבא ג'ון" – לא מעט שמעתי מבעוד מועד על סרטו העלילתי הראשון באורך מלא של הדוקומנטריסט יובל דלשד, שמאיים להיות "מפריח היונים" של השנה, אבל על העדה הפרסית במקום העיראקית. סיפורה של משפחה בעלת לול שצעיר בניה מגלה דווקא כישרון למכונאות, למורת רוחו של אביו. בואו של הדוד מאמריקה משנה את יחסי הכוחות.

"בן זקן" – סרט של המפיק איתי תמיר באופירים? שמישהו יצבוט אותי. את סרטה של הבמאית והתסריטאית אפרת כורם אני מקווה שכבר מכירים מפסטיבל קולנוע דרום הקודם (אותו פתח), ירושלים, ברלין או מההקרנות בסינמטקים. אם לא, אתקצר שאלירז שדה, בתפקידו הקולנועי הראשון, מגלם אב במשפחה חד-הורית קשת יום, שמאבד את השליטה בבתו.

"ג'רוזלם" – סרטם החדש של האחים יואב ודורון פז ("פובידיליה") נחשף חלקית בפסטיבל אוטופיה הקודם (באירוע שהיה לי הכבוד להנחות) וכעת נוכל לצפות בגרסה המלאה של הארמגדון התנ"כי שפוקד שלושה תיירים בירושלים (יון תומרקין, יעל גרבוגלס, דניאל ג'יידלין) כפי שהוא נקלט בעדשת הגוגל-גלאס של אחת מהם. הסרט הוגרל להיות האחרון שנחשף לחברי וחברות האקדמיה, מה שיהפוך את הציפיה שלי לבלתי נסבלת.

"האיש שבקיר" – מעשיה לילית על אישה (תמר אלקן) שבעלה יצא עם הכלב ולא חזר, ועל הדמויות שדופקות על דלתה באותו לילה ואולי אחת מהן היא הפתרון לתעלומה. יבגני רומן ("איגור ומסע העגורים") ביים, כתב וערך, זיו ברקוביץ׳ צילם ב-12 שוטים. הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל רוטרדם.

"הבית האחרון״ *פרש* – סרטו השני של אודי אלוני (״מחילות״) נמצא באתר האקדמיה אבל נעדר מההודעה לעיתונות. בהנחה שהוא בתחרות, הרעיון נשמע מעניין: תסריט עלילתי בהשראת סיפור חייו של הראפר הפלסטיני תאמר נאפר, שגם כתב יחד עם אורן מוברמן ומשחק בתפקיד הראשי. אמנון זלאיט צילם, יצחק צחייק ערך.

"היורד למעלה" – הנציג הישראלי הבודד בפסטיבל קאן המתקרב, וסרטו הראשון והכה-מצופה של אלעד קידן, שחרט את שמו באותיות זהב בספר הקולנוע הישראלי עוד בסרט הגמר שלו – "המנון" המופלא. התקציר מבשר על עלילה סימבולית בלבד, המספרת על שני גברים (איתי טיראן ואורי קלאוזנר), האחד יורד והשני עולה במעלה הכרמל, מהנמל עד הפסגה. בעבר נקרא "על עתידנו" ו"על עתידנו הכלכלי".

"המילים הטובות" – כל חדש סרט של שמי זרחין הוא שובר קופות בפוטנציה, והתקציר (והטריילר) של יצירתו החדשה לא משנה את המצב – דרמות גדולות מהחיים, צחוקים כשצריך וסיפור על משפחה לפני הכל. רועי אסף, רותם זיסמן כהן ואסף בן שמעון הם שלושה אחים היוצאים למסע בעקבות סוד משפחתי בירושלים, פריז, מרסיי ואלג׳יר. עינת גלזר-זרחין ערכה כמובן, אורית אזולאי ליהקה קאסט שמתוכו הוגשו למועמדות רק השלושה ופלורנס בלוך.

kind-words

״המילים הטובות״ של שמי זרחין

 

"חתונה מנייר" – אין דבר כזה יותר מדי רועי אסף (מצידי שיהיה בכל סרט, ואני מתכוון לזה), המשתתף גם בסרטו של ניצן גלעדי (״ירושלים גאה להציג״) בו מככבת מורן רוזנבלט (מה שכתבתי על אסף). היא מגלמת צעירה בעלת לקות שכלית, העובדת במפעל לנייר טואלט ומאוהבת בבנו של המנהל, נתון שהיא מסתירה מאמה (אסי לוי) המגדלת אותה לבדה. כשהמפעל נסגר, שאיפתה הכמוסה להתחתן עומדת למבחן.

"ירח בבית 12" – יערה פלציג ויובל שרף הן שתי אחיות, האחת מטפלת זה זמן רב באביהן החולה והשניה חוזרת הביתה בפתאומיות אחרי שנים של נתק. זהו הבסיס לסרטה דורית חכים, שאת כתיבתה אני מכיר מעולם העיתונות.

"כביש 40 דרום" – אלדד בוגנים וישראל וינקלר כיכבו בשלב ההתמודדויות בשנה שעברה עם צמד סרטים קצרים, והפעם הם השתדרגו לקטגוריה הראשית. את הסרט, אותו כתב וינקלר במשותף עם ורד כהן, היה ניתן לראות מוקדם יותר השנה בסינמטקים. שבעה סיפורים על אנשים החיים בישובי עוטף עזה בזמן מבצע צבאי. כל הקאסט מועמד.

"למה עזבתני" – עוד סטודנטית לשעבר שסרטה עורר הדים בסוף העשור הקודם מתברכת סוף-סוף בפיצ׳ר ראשון. זוהי הדר מורג (״שתיקה״) שרקחה מעשייה גברית קשוחה, כפי שמשתמע מן התקציר, המספר על נער דחוי החובר אל גבר השולט בסמטאותיה של עיר מטונפת (כך בתקציר) ומבקש להיכנס תחת כנפו. שרק דה מאיו צילם.

"מה כבר יכול לקרות?" – AKA ״הסרט של דובדבני וקובץ׳״, למרות שבכלל ביים אותו אופיר לובל. צמד הקומיקאים ליאור דובדבני ואילן קובץ׳ מגלמים צעירים שמצבם הכלכלי יכול להיות יותר טוב, פשוטו כמשמעו – הם מוצאים פרס של מיליון שקלים. גם עפר שכטר ורמי הויברגר בעסק.

"מלחמת 90 הדקות" – לבמאי איל חלפון יש פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בדמות משחק כדורגל על גורל האיזור. על הקווים: משה איבגי ונורמן עיסא. על הקו: להישאר או לעזוב, ברמת העם-שלם. הסרט נעשה בסגנון מוקומנטרי, כמעין דיווח עיתונאי על המשחק חורץ הגורלות. אריק להב לייבוביץ׳ ערך.

"מסווג חריג" – קומדיית האימה שהתחבבה על הבלוג בשנה שעברה, תנסה את מזלה עם חברי וחברות האקדמיה אחרי שהוקרנה כבר בפסטיבלים של דרום, ירושלים ואוטופיה. בועז ארמוני ביים, על-פי תסריט של ליאור לדרמן, ואיתי "יניר האחמ"ש" זבולון מככב בתפקיד ג'ובניק שמוצא עצמו בשבוע שמירות בבסיס מפוקפק עם אנטנה שמשבשת לא רק את האזנות האויב. מוש משעלי צילם, עמית גינתון ערך, אשר גולדשמידט הלחין, קארן דוידוף עבדה שעות נוספות על האיפור.

"מרחק 4 ימים משתי שנות אור" – מפיק, במאי, תסריטאי, שחקן ראשי, צילום, עריכה, ליהוק, עיצוב, תלבושות, איפור ופסקול: משה זאבי.

"נדיה – שם זמני" – גם כאן מדובר בסרט ביכורים, אבל של אשת קולנוע ותיקה ומוערכת. טובה אשר, אחת העורכות הבכירות של הקולנוע הישראלי, מתנסה לראשונה בבימוי סרט באורך מלא. נטע שפיגלמן מגלמת את מאיה, שנולדה לפני 20 שנה בשם נדיה קאביר למשפחה מוסלמית, וכעת זהותה נחשפת. טוליק גלאון צילמה, רן בגנו הלחין, לימור שמילה ליהקה ובני משפחת אשר סייעו לבמאית – ענת שותפה לתסריט, יאיר לעריכה.

"סיפורי מעשיות של רבי נחמן" – סרטו של צבי פישמן אומר הכל כבר בשמו: יהודה ברקן מספר כמה מסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב. לא ברור מהתקציר האם יוצגו הסיפורים, שכן אז יש צורך בבני מלוכה, שדים ומעשי קסם, משהו שדווקא לא הייתי מתנגד לראות. בטח ובטח אם חורחה גורביץ׳ צילם.

"פטר השלישי" – הבמאי טומי לנג (״טיארה״) שב לשתף פעולה עם שחקנו רוברט הניג, הפעם בתפקיד אלמן בן 65 שמחליט לרוץ לכנסת בעזרתה של מלצרית/בלוגרית צעירה (דנה ילין). לא אני כתבתי, כך בתקציר. אבל עזבו שטויות, הסרט הזה כולל קאמבק היסטרי של נתן נתנזון (התגעגעתי, מודה).

atomic-falafel

״פלאפל אטומי״ של דרור שאול

 

"פלאפל אטומי" – ייתכן שתפילותיי נענו, וייתכן שפשוט חיכינו מספיק, אבל בכל מקרה – דרור שאול ("מבצע סבתא", "אדמה משוגעת") חוזר לא רק לעשייה אלא גם לקומדיה המטורפת. כך לפחות על פי העלילה, שמבטיחה ידידות אינטרנטית בין שתי צעירות מעיירות כור בישראל ואיראן המנסות להכריע את המערכה באינטרנט על מנת למנוע שואה גרעינית. הקאסט מגניב ביותר: מלי לוי גרשון, מיכל טרבס, שי אביבי ויוסי מרשק. מעורר תיאבון.

"פעם הייתה ילדה" – סרטה הראשון באורך מלא של נטלי קפלן, עם ליאת גליק בתפקיד הראשי (אותי זה משמח). סיפורה של אישה שאיבדה את היכולת לישון, בין היתר בשל התמודדות עם אובדן ופחד ממחלה קשה המאיימת עליה.

"ציפורי חול" – פיצ׳ר ביכורים נוסף, הפעם לשחקן והיוצר אמיר וולף (או אמיר י. וולף כפי שהוא רשום באתר האקדמיה). מדובר בדרמת מתח ופשע המתחילה עם גופת גבר קשיש, ניצול שואה שנדקר מספר פעמים, המתגלה בנחל הירקון. זה ממשיך עם בלש משטרה, דור שני לשואה, שמקבל את התיק בחוסר רצון, ועלילה שקופצת בין העבר וההווה. וזה כולל הופעות של עודד תאומי, גילה אלמגור, מרים זוהר, דבורה קידר ואמנון וולף. הצמד זלאיט-צחייק מצלם ועורך גם כאן.

"קאפו בירושלים" – סרט שני ברציפות הקשור לשואה, הפעם של אורי ברבש, שאני מקווה כי אין צורך להציג. העלילה מתרחשת ב-1946, אז מגיעים זוג ניצולי שואה לירושלים, יחד עם שמועה כי הבעל תיפקד בשואה בתור קאפו. גיל פרנק ומיה דגן מאיישים את התפקידים הראשיים, דרור קרן וטטיאנה אולייר תומכים.

"קבלת שבת" – הבטחתי סרט נוסף של אלדד בוגנים וישראל וינקלר, והם אלה שקיימו. שלושה סיפורים על יחסי אב ובת, שמתרחשים ביום שישי, כפי שמרמזת הכותרת. דן תורג׳מן מככב.

"קמטי צחוק" – התסריטאי הוותיק פיני עדן (״אבא גנוב״, כמה מסרטי ארנון צדוק) מביים את ליא קניג ויוסף כרמון בסיפור על נכדה (דניאל עדן) המנסה להוציא את סבתה מהבאסה של אלמנותה הטרייה בעזרת שקר לבן.

"רבין – יום אחרון" *פרש* – "צילי" אמנם נעדר מהאקדמיה השנה, אבל עמוס גיתאי מיוצג ועוד איך עם סרטו על האירועים סביב רצח רבין, כמעט עשרים שנה אחרי. מאוד מעניינות אותי התגובות לסרט הזה.

אז מה היה לנו כאן?
כצפוי, שנה נוספת שמבטיחה טובות לקולנוע הישראלי, במיוחד הז׳אנרי (קומדיות, מד״ב, אימה ופנטזיה). שישה סרטים בפרינג׳ (״10% ילדה שלי״, ״כביש 40 דרום״, ״סיפורי מעשיות של רבי נחמן״, ״פטר השלישי״, ״פעם הייתה ילדה״, ״קבלת שבת״) שינסו לצאת מהגטו שיצרה ההגדרה הזו, ועוד עשרים ושישה שהאתגר שלהם יהיה מועמדויות וכמה שיותר מהן. שובם של יוצרים ותיקים ומנוסים (זרחין, שאול, ברבש, גיתאי, חלפון, תדמור, כנות) לצד כמה וכמה סרטי ביכורים או סרטים שניים ליוצרים שפרצו בשנות האלפיים. חמישה סרטים בלבד של במאיות (קפלן, אשר, מורג, חכים, כורם), כמעט שליש ממה שהיה אשתקד, ופחות משישית מהתחרות כולה. מפתה להתחיל בהימורים, אבל ניסיון לעשות זאת מוביל להכרה כי ותק לא תמיד מדבר באופירים, שכן הבמה נכבשת הרבה פעמים על ידי קולות חדשים, אפילו כאלה שלא שמענו עליהם כלום. תקוותי היחידה היא שימצאו כאן יותר מחמישה סרטים מצויינים, שתהיה תחרות (אני יודע שאני מבקש הרבה, אבל הקולנוע הישראלי הרגיל אותנו לטוב באחרונה). נעבור לתיעודיים בשני האורכים ונסיים בקצרים העלילתיים.

erez_pzua

רועי אסף ב״ארץ פצועה״ של ארז תדמור

 

21 הסרטים התיעודיים מעל 60 דק' (בסוגריים: מסגרת הקרנה ראשונה שכבר התקיימה)
"77:78"/דני מנקין
"36 מבטים על פוקושימה"/בימוי: דווה (עוז) מלמן, מיכל קפרא (דרום 2014)
"אני ה'"/רינו צרור
"אפולוניה"/אופיר טריינין (חיפה 2014)
"גו גו בויס"/הילה מדליה (ירושלים 2014)
"גרסא דינקותא"/נעה רוט
"היה היה מלך – נסים אלוני בשלוש מערכות, שתי תמונות ביניים ואפילוג" / דורון ג'רסי (דוקאביב 2015)
"זית על מא"/רובי אלמליח (דרום 2014)
"להיות שמעון פרס"/נפתלי גליקסברג
"להציל את דוד יעקב"/סיון סתוי (דוקאביב 2015)
"להתחתן עם בית חרושת לגלידה"/רני מדין (דוקאביב 2015)
"מזל תאומים"/אייל טויזר (דוקאביב 2015)
"מתי כספי – וידוי"/דליה מבורך, דני דותן (דוקאביב 2015)
"סבנה"/בימוי: רני סער, נתי דינר
"סינדרום בנטביץ'"/גור בנטביץ' (דוקאביב 2015)
"ספירלות"/יעל גור (פסטיבל ירושלים, סינמטקים 2014)
"פנטסטאיש"/ עפרה שראל-קורן (חיפה 2014)
"פתלתל"/אבי בלקין (חיפה 2014)
"קרדיט לרצח"/ולאדי אנטונביץ (דוקאביב 2015)
"שיח לוחמים"/מור לושי (דוקאביב 2015)
"שליחי האל"/איציק לרנר (דוקאביב 2015)

נציגות מכובדת, שלא לומר מלאה, לדוקאביב, לצד כמה סרטים שכבר עשו סיבוב בירושלים, חיפה ודרום דאשתקד, כאשר סרטים כמו ״פתלתל״ כבר הספיקו אפילו לצבור אהדה בסינמטקים. חדשים לדני מנקין, רינו צרור, דני דותן, דליה מבורך והילה מדליה. היכרות לגור בנטביץ' עם הקטגוריה הלא-עלילתית. בקיצור, עוד שנה פוריה לקולנוע הישראלי הדוקומנטרי, וגם לכמה מן היוצרים כאן גם באופן אישי (חפשו את אופיר טריניין, למשל, גם בקטגוריה הבאה).

jeruzalem

יעל גרבוגלס ב״ג׳רוזלם״ של האחים פז

 

16 הסרטים התיעודיים עד 60 דק':
"איינשטיין בארץ הקודש"/נעה בן הביא
"אין נפגעים בנפש"/ישרי הלפרן
״איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"/דבורית שרגל (סינמטקים 2015)
"גיבור העל העברי"/שאול בצר, אסף גלאי (אפוס 2015)
"גוף שלישי"/בימוי: שרון לוזון (דוקאביב 2015)
"האויבת שלי, השותפה שלי"/דוקי דרור
"השבת שלי"/אופיר טריינין
"חבורת היתומים"/נעם דמסקי, עדו בהט
"חייו מלאי שיר – סיפורו של אברהם חלפי"/אורי משגב
"כבד את אביך ואת אמך, בלאט"/אלכסנדרה רחמילביץ'
"כמעט חברות"/ניצן אופיר
"ליל הפתאים"/רמי קמחי
"מקום משלהן"/נעם דמסקי
"מרוששות"/ג'ולי שלז (דוקאביב 2015)
"צ'רקסים. לא נעלמו"/אלכסנדר שבתייב
"קוזלצ'יק"/רוני ניניו

גם כאן אפשר למצוא כבר סרטים שהוקרנו וזכו להצלחה, בין אם בפסטיבלים או מעבר לכך. סמנו לעצמכם את להיט הסינמטקים של דבורית שרגל, ״איפה אלי קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?״ בתור עובר כמעט ודאי לשלב הבא, שכן אותו חברי וחברות האקדמיה ודאי כבר מכירים עוד לפני התחרות. מעבר לכך, הרבה שמות מוכרים חוזרים עם יצירות חדשות (ישרי הלפרין, דוקי דרור, ג׳ולי שלז, רוני ניניו, אורי משגב ועוד).

12-moon

״ירח בבית 12״ של דורית חכים

 

15 הסרטים העלילתיים הקצרים (עד 40 דקות)
"אחד באפריל"/יונתן דקל (זוכה ירושלים 2014)
"אנטילופות"/אורי רום
"גלם"/אלון סהר
"גרינלנד"/אורן גרנר (זוכה סטודנטים 2014)
"החזן והים"/יהונתן אינדורסקי
"המעצר"/יאיר אגמון
"למה?"/נדב לפיד
"משרה מלאה"/מיה צרפתי (זוכה חיפה 2014)
"נדר"/נטעלי בראון (ירושלים 2014)
"סוסי נייר"/מיכאל "מיש" רוזנוב
״עד לא ידע"/סשה ישראל אגרונוב
"עד סוף היום"/אמתי אשכנזי
"עלים מתים"/נעם אליס
"עשרה רחובות ומאה עצים"/מיקי פולונסקי (קאן 2015)
״קצר בכסף"/נדב שלמה גלעדי

איזה כיף לראות שגם כאן יש תחרות מגוונת. גם סרטים שכבר נחשפו בפסטיבלים ואפילו זכו, וגם יצירות חדשות לגמרי. גם סרטי גמר של סטודנטים לקולנוע, וגם יוצרים שכבר קנו לעצמם שם (נדב לפיד, יהונתן אינדורסקי) שלא מתביישים לביים בפורמט של הסרט הקצר. אני רואה שהשחקן סשה אבשלום אגרונוב (״הבודדים״, ״פנסיון פראכט״) מנסה את כוחו גם בבימוי, ושמח במיוחד לראות כאן יצירה חדשה של מיש, לצד הסרטים ששמחתי לדבר עם יוצריהם במפגש ״רגע אחד״ של עיריית ת״א ופסטיבל סרטי הסטודנטים (״אחד באפריל״, ״גרינלנד״, ״עלים מתים״) וכמובן נציג פסטיבל קאן ״עשרה רחובות ומאה עצים״. פחות משמח, כמו בקטגוריה הראשית – מעט מאוד במאיות. נראה איך כל זה ישפיע על החמישיות. בכל מקרה, אני מפציר בחברי וחברות האקדמיה להקדיש שני ערבים או סופש מרוכז לצפייה בכמה שיותר מסרטי הקטגוריה – כאן נמצא דור העתיד של הקולנוע הישראלי, שאנחנו רואים מדי שנה כמה קריטית לו היא ההמשכיות.

phoenix

מרים זוהר ב״ציפורי חול״ של אמיר וולף

 

אם שכחתי או לא דייקתי, או אם תרצו להביע את התרשמותכן והתרשמותכם מן הרשימה – איזור התגובות נועד בדיוק לשם כך. המון בהצלחה לכולם ולכולן בסבב הקרנות האקדמיה שמתחיל באמצע החודש. אנחנו נהיה שם.

/// כל התמונות לקוחות מתוך אתר האקדמיה הישראלית לקולנוע

תגובות

  1. יובל אדר הגיב:

    מהרשימה יצא לי בינתיים לראות רק סרט אחד, אך אני בספק אם אני אוהב סרט אחר יותר. היורד למעלה הוא פשוט קסם קולנועי, אלעד קידן יוצר סרט יפייפה עם תסריט משובח ורגעים מקסימים. חוץ ממנו אני מצפה לראות את מסווג חריג שפיספסתי באוטופיה ומקווה שלא יקרה לו מה שקרה לבשר תותחים (הפצה במשך שבוע אחד והיעלמות).

    1. דקלה הגיב:

      לא ראית את "תיקון" מיוחד לא משהו שרואים כל יום. אני בשוק שהוא לא בקאן. חבל. מאוהבת

  2. אסא הגיב:

    תודה על המסמך המפורט 🙂
    מישהו יודע קצת יותר על מרחק "4 ימים משתי שנות אור"?

    1. אורון שמיר הגיב:

      מידע נוסף על כל אחד מהסרטים אפשר למצוא באתר האקדמיה. לגבי מה ששאלת:
      http://www.israelfilmacademy.co.il/?item=6584&section=401

    2. בנוסף, "במרחק 4 ימים משתי שנות אור" כבר הוקרן מסחרית בסינמטק ואף צפיתי בו. בקצרה, זהו עוד סרט עם אלמנטים של מד"ב ואימה בתחרות השנה

  3. אלירן הגיב:

    מה עם הסרט אבינו של מני יעיש לפי מה שהבנתי הוא גם מועמד למה הוא לא ברשימה?

    1. אורון שמיר הגיב:

      הרשימה נלקחה מאתר האקדמיה, מה שהופך אותה לרשמית.
      הרבה מאוד סרטים הועלו בכל מיני מקומות שאינם סריטה כהימורים וספקולציות, אבל הם לא מוכנים / לא נרשמו מסיבה אחרת. ביניהם: "אבינו שבשמיים" של מני יעיש, "הפורצת" של הגר בן אשר, "ההר" של יעל קיים, "לצאת מהבוץ" של נוני גפן (שיש לו כבר שם חדש נדמה לי), "תיקון" של אבישי סיון, "הרמוניה" של איתן ענר. אפשר להוסיף לכל אלו גם את החדשים של אורי סיון, ערן קולירין וכמובן יוסף סידר – ולפנטז על השנה הבאה 🙂

  4. אור הגיב:

    הקרנות האקדמיה עדיין פתוחות למנויים על בסיס מקום פנוי? אם כן, איך אפשר להתעדכן בימים ושעות ההקרנות?
    תודה!

    1. הקרנות האקדמיה כבר לא פתוחת למנויי סינמטק

  5. moviebuff הגיב:

    בהמשך לסרט – "מרחק ארבעה ימים משתי שנות אור" קיבל הסרט את פרס הראמי – כסף בקטגוריית המדע הבדיוני, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ביוסטון טקסס, 2015
    https://www.facebook.com/MosheZeeviIndependetFilmProductionIsrael/photos/a.248889755199462.61930.247475408674230/827938867294545/?type=1&theater

    https://www.facebook.com/moshe.zeevi?fref=ts

    שאפו לבמאי הישראלי משה זאבי על ההישג הקולנועי המרשים

  6. dvirush הגיב:

    פעם הייתי ילדה
    חזרה מבורכת לסוף שנות החמישים ושישים סגנון הסרט האיטי של גודאר ורנה והתרחשויות שבנויות כרצף של זרם התודעה(רוב גרייה,ווירגיניה וולף) שום פרט על הגיבורה לא ידוע תחושה שהמספר יודע הרבה יותר מהצופה אין בטחון שמה שנראה אכן מתרחש באמת או שקורה במוחה של הגיבורה היא פסיבית אינה נוטלת חלק רגשי במערכות היחסים אותם היא מקיימת ,אין סוף סגור ,המבט שמאלה בשוט המסיים משאיר הכל פתוח .נראה לי שחוסר היכולת להרדם באופן מסודר נובע מחוסר היכולת לארגן נקודת משען בחייה.ליאת גליק נפלאה היא קולית ומחושבת "במערכות היחסים "אותן היא מנהלת,ובשליטה מלאה שומרת על קצב מונוטוני חודר ,מדוייקת ומסקרנת בלי סוף.כיף גדול הפתעת הטורניר.

להגיב על אסאלבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.