• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

איך הפכו הנשים לגיבורות אקשן לנערות ולמי זה טוב? (רמז: לא לנשים)

11 באפריל 2012 מאת אור סיגולי

משהו קרה בזמן האחרון. אי אפשר להתעלם מהעובדה שיותר ויותר בחורות מחזיקות לאחרונה על כתפיהן סרטי פעולה שלפני עשרים שנה היו נחלתם של טובי וגדולי הגברים, ושלהם בלבד.
אז עכשיו יש לנו גיבורות פעולה שנותנות בראש. על פניו – עוד נצחון בדרך לשיוויון מוחלט. המין היפה יוצא גם חזק ולקהל הצעירות יש סוף סוף נשים להעריץ שלא מבלות סרט שלם בלספר כמה טוב להן להיות עצמאיות אבל ברור שהן רק רוצות חתן, ואם הן נכנסות להיריון לא מתוכנן במערכה הראשונה, מה טוב.
אה, סליחה, כתבתי "נשים להעריץ"? התכוונתי לכתוב "דמויות בסרטים שיסחטו מהן ומההורים שלהם כסף על מרצ'נדייז". טעות שלי.

כן, אני די ציני לגבי כל העניין הזה. אמנם נשים גיבורות יש ברוך השם לאחרונה, אבל במאיות שעושות בלוק-באסטרים ממש אין ("קונג פו פנדה 2" לא נחשב). ובכלל, גיבורות האקשן הן גיבורות כפי שהגברים רואים. וגברים – מנסיון – לא תמיד רואים הכל נכון.
אז על התופעה החדשה, יתרונותיה, מקורותיה ובעיותיה, תוכלו לקרוא אחרי הקפיצה.
הכתבה הערוכה הופיעה ב"עכבר העיר און-ליין" שם כבר הסקפתי להיות מואשם בשוביניזם. תגידו לי אתם, אולי זה נכון…

"משחקי הרעב" עבר לאחרונה את ה300 מיליון. שזה משוגע. ההצלחה הזו הפכה אותו לאחד משלושת הסרטים המרוויחים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע בכיכובה של אישה. בעוד חצי שעה הוא גם יעבור את "אליס בארץ הפלאות" ואז יהיה הראשון בו הגיבורה לא חולקת את המסך עם גבר, כמו "טיטניק" וסדרת "דמדומים".
אבל מעבר לעובדה שקטניס אוורדין, גיבורת "משחקי הרעב", היא נערה, יש עוד משהו ששווה להתייחס אליו: היא מרביצה והורגת. שלא כמו רוז (קייט וינסלט) ובלה (קירסטן סטוארט) שהן גיבורות רומנטיות יותר מאשר גיבורות פעולה.

אם קטניס הייתה גיבורת הפעולה היחידה השנה היינו יכולים לפטור את זה כמשהו יוצא דופן. אבל במבט על סרטי 2012 אין ספק שמשהו משתנה אי שם בישיבות ההפקה של האולפנים הגדולים בהוליווד. לקטניס מצטרפות שתי השלגיות של "מראה מראה – הסיפור האמיתי" ו"שלגיה והצייד", הסוכנת החשאית הקטלנית של "בגידה כפולה", ואפילו הנסיכה מרידה בסרט הבא של אולפן האנימציה פיקסאר "אמיצה".
מישהו שם בהוליווד פתאום קלט שבנות הן פלח אוכלוסיה חשוב. וכשאני אומר חשוב אני מתכוון מכניס הרבה כסף. אם משקיעים בזה רגע אחד של מחשבה, זה נשמע די הגיוני. הרי לבנות יש שליטה מצוינת על הארנק של הדייטים שלהן ובמיוחד של ההורים שלהם, ומעבר לזה שהן רוכשות כרטיסים לקולנוע, הן גם קהל קנייה מצוין של מרצ'נדייז (מוצרים נילווים): דיסקים, בובות, תיקים ואפילו יומנים.
סרטים לקהל צעיר נשי היו אמנם תמיד. אבל עד כה הם היו סרטים רומנטיים ורכרוכיים בסגנון "אחוות הג'ינסים", "היומן" ו"קרוסרודס" עם בריטני ספירס. אז מה בעצם השינוי שהפך את הנערות לקהל יעד מצויין גם לסרטי פעולה והרפתקאות?

ברור

אז כמובן שהסרט הראשון שצריך לעלות בדיון הזה הוא בלי צל של ספק "דמדומים". הסרט שיצא בנובמבר 2008 גרף מסביב לעולם מספר שמתקרב ל400 מיליון דולר וזה עוד לפני יציאת הסרט לדי.וי.די.
מעבר לכך ש"דמדומים" הוא סרט בכיכובה של נערה שגם מיועד לנערות, הוא גם בוים על ידי אישה. וזה בכלל יוצא דופן.
"דמדומים" הוא במהותו דרמה רומנטית. זה נכון שיש שם ערפד וסצינת אקשן ארוכה לקראת סופו, אבל אין ספק על מה ניתן הדגש כבר בחלקה הראשון של הסאגה: סיפור האהבה המשעמם בעולם בין בת אדם עם הבעה אחת למישהו בן כמה מאות בשנים שהגיע למסקנה שהדרך היחידה להסתיר את היותו ערפד היא ללכת לאותו תיכון במשך 200 שנה.
קטעי הפעולה (שהיו אפילו די סבירים בסרט הראשון) היו מיועדים כנראה בעיקר לבנים שיחזקו את ההצלחה של הסרט בקופות. שם זה נגמר. מעבר לסצנת פעולה בסיום הסרט השלישי בסדרה, "ליקוי חמה", בשאר הסרטים הוזנחו קטעי האקשן כי כבר לא היה בהם צורך. הנערות הפכו את הסדרה להצלחה כל כך גדולה שהיוצרים התמקדו בהן בלי צורך של התחשבות בבחור שמלווה אותן לקולנוע (אם היה אחד בכלל).

עם זאת, לדעתי, ההבנה האמיתית נפלה על הוליווד כמעט שנה לאחר מכן, בפברואר 2010. "אווטאר", סרט התלת מימד של ג'יימס קמרון, הפך לסרט המרוויח ביותר בכל הזמנים ודחק הצידה את "טיטניק". הוא נשאר במקום הראשון ברשימת שוברי הקופות במשך שבעה שבועות רצוף. כמובן שאף סרט לא יכול להישאר במקום הראשון לנצח (אם כי חודשיים, במונחים האלה, די מתקרב לזה) והיה ברור שמתישהו מישהו יהדוף אותו. השאלה היא רק איזה סרט.

סוף ינואר ותחילת פברואר הם לא תאריכי יציאה פופולאריים במיוחד. זו התקופה העייפה בין תום עונת סרטי האוסקר לבין תחילת סרטי הקיץ. עד שנת 2010, פברואר היה החודש בו האולפנים זורקים החוצה את הסרטים שהם לא מאמינים בהם ומקווים שעונת המלפפונים הזו לפחות תביא קהל לסרט כברירת מחדל. מתוך ארבעת הסרטים העלילתיים שיצאו בשבוע הראשון של אותו פברואר לא היה אף סרט שהיה אמור להשאיר איזשהו חותם עסקי או אומנותי על עולם הקולנוע. אבל דווקא בשבוע הזה "אוואטר", לראשונה מזה חודשיים, הודח על ידי סרט חדש.

הסרט שזכה בתואר היה "ג'ון היקר" (Dear John). דרמה רומנטית על פי ספרו של ניקולאס ספרקס בכיכובם של אמנדה סייפריד וצ'נינג טייטום. עלות הסרט עמדה על 25 מיליון דולר (לצורך ההשוואה, עלות "משחקי הרעב" הייתה 75 מיליון) ובסופו של דבר הוא הרוויח כ80 מיליון בארצות הברית בלבד, ומעל 110 מיליון בעולם. "ג'ון היקר" איננו סרט פעולה ואין בו בני נוער שמקיאים זה על זה או מבצעים פעולות מגונות במאפים. זהו סיפור אהבה, מהסוג שאתה אמור נורא לבכות בהתחלה, באמצע ובסוף.

ג'ון היקר ניצח את אוואטר (בראש שלי זה מתחרז. פלוס, זה עדיף מ"ג'ון היקר, אתה מסניף לי את השיער")

אפשר לחשוב על הרבה סיבות למה דווקא הסרט הכי שונה בנמצא מ"אוואטר" הוא הראשון שנכנס לראש הטבלה מזה חודשיים. אחת מהן היא ריאקציה: אחרי כל כך הרבה אקשן בתלת מימד, הקהל חיפש אלטרנטיבה. סרט רגוע ורגשני. מכיוון שלא היה הרבה מה לראות בקולנוע אז, "ג'ון היקר" היווה אופציה ראויה. הקהל הנשי כנראה מרד נגד "אוואטר" ואפילו שכנע את המשפחות ובני הזוג ללכת אתו כפיצוי. "אני שרדתי בשבילך שלוש שעות של אקשן עם יצורים כחולים", וודאי אמרו נשים רבות לבני זוגן, "עכשיו אתה הולך לבוא אתי לסרט שאני רוצה לראות".
אחרי "החתונה היוונית שלי" ו"סקס והעיר הגדולה", "ג'ון היקר" הפיל את האסימון סופית: הקהל הנשי הוא קהל חזק ששווה להשקיע בו. נערות צעירות – עוד יותר.

אז הנה לנו נשים שמצליחות לפרק במכות ולהביא קהל לאולמות. הידד. אבל כמו בשאר הדברים החיזור של האולפנים אחרי בנות העולם טומן בתוכו מורכבות ואפילו בעייתיות כלשהי. אז אמנם עכשיו הבנות הוכיחו שהן יכולות להחזיק לא רק קומדיות רומנטיות אלא גם סרטי אקשן לכל דבר. על פניו, הצלחה ושינוי בתפיסת הנשיות בעולם. עם זאת אולי מוקדם מדי לצאת בקריאות פמיניסטיות, מכיוון שעל מנת שבחורה תהיה גיבורת אקשן היא צריכה לוותר קודם כל על דבר אחד: הנשיות שלה.

המשותף לכל גיבורות האקשן שבאות אלינו השנה הוא שבשלב מקודם מאוד הן נאלצות לזנוח על כל מה שמאפיין אותן כנשים (לפחות על פי התפיסה הגברית השולטת) ולהתחיל להתנהג כמו בנים. כלומר, להכניס מכות, להתפלש בזוהמה ולוותר – לפחות בהתחלה – על כל פן רומנטי. אפילו הילדה הבריטית המתוקה שיצר לואיס קרול בספרו "אליס בארץ הפלאות" הייתה צריכה לשים על עצמה שריון ולחסל דרקון במערכה האחרונה של האדפציה של טים ברטון בשביל להיות גיבורה של סרט. שלא נזכיר בכלל מה עשו התסריטאים והבמאים הגברים לבנות של "סאקר פאנץ'" או לבחורה היחידה בכל "נעולים" (Lockout) החדש – והממש כיפי – שייצא בקרוב.
העצמאות על פי הסרטים האלה אינה נטועה בצורך להיות אישה אמיתית, אלא להיות כמו הבנים. אפילו תלמה ולואיז היו צריכות להרוג ולהתאבד כדי להחזיק סרט.

זה בסדר, כולם. יש לנו אישור בכתב מלואיס קרול... לחרבן לו על הספר.

הוליווד אולי עושה מאמצים כדי להביא את הקהל הנשי לקולנוע, אבל בדרך גם מלמדת אותן שלהיות אישה זה לא מספיק. הבעיה העיקרית היא שזה הולך להם לא רע. סוף סוף לבנות יש עוד גיבורות להזדהות עימן אמנם, אך זה בא עם מחיר. הסרטים אולי מיועדים לנשים אך נעשים על ידי גברים ועל פי תפיסת עולמם, שהיא לא תמיד מתקדמת בצורה יוצאת דופן. אפשר להבין את זה רק מהצצה ברשימת שוברי הקופות של כל הזמנים בארצות הברית: כדי למצוא גם סרט שאשכרה בוים על ידי אישה צריך לרדת למקום 88. אתם יכולים לנסות לנחש איזה סרט זה, אבל אין לכם סיכוי. מדובר ב"אלווין והצ'יפמאנקס: ההמשך" שבויים על ידי בטי תומאס. "דמדומים" של קת'רין הארדוויק נמצא אחריו רק במקום ה127!

התחלנו את הפוסט עם בחורה שיורה חיצים ואנחנו גם נסיים עם אחת!

התחלנו את הפוסט עם בחורה שיורה חיצים ואנחנו גם נסיים עם אחת!

תגובות

  1. שני הגיב:

    אני חושב שבאמת נפלת לתוך דפוס החשיבה הגברי המקובל: עצם זה שנשים הולכות מכות, נאבקות, ומתפלשות בזוהמה ולכלוך מוביל לאיבוד נשיותן. צר לי להגיד לך שזה טיפה שובניסטי באמת לפי דעתי. זה כאילו תפיסה שאומרת שנשים אינן יכולות לכך.
    משהו אחד שאני מסכים איתך לגביו וגם לי זה הפריע: זה איבוד הפן הרומנטי שגם לי זה מאוד הפריע שראיתי ברוב הסרטים שאתה מציין.
    דבר אחרון שאני מסכים איתך: גם אותי הסוף של תלמה ולואיז מפריע באיזשהו מקום ואני לא שלם עימו.

  2. NOPE הגיב:

    שכחת את נערה עם קעקוע דרקון

    1. אור סיגולי הגיב:

      אתה צודק.
      אם כי זה מעט שונה כי שלא כמו השלגיות, אליס ומשחקי הרעב, קעקוע דרקון מכוון לקהל מבוגר יותר ולא לנערות. בנוסף הגיבורה חולקת את הסרט עם גיבור, ודווקא שם נדמה שהיוצרים ניסו בכל זאת להפוך את ליזבת לנשית ועדינה יותר מאשר בספר/סרט שבדי.

  3. Yaniv Eidelstein הגיב:

    באיזה אופן קטניס לא חולקת את המסך עם גבר?
    (אז מה אם הוא מחוצ'קן וקוראים לו "פיתה".)
    סיפור אהבה? יש. רגע שיא של נשיקה רומנטית? יש.
    זהו זה, הם זוג גיבורים.
    מקסימום אפשר לטעון שהיא הגיבורה והוא הרומנטיק אינטרסט שלה, ולא להפך. אבל הם בהחלט צמד. שלא לדבר על המשולש הרומנטי, שהדרך אליו נסללה בסרט הראשון ויתרחש, מן הסתם, בסרט(ים) הבא(ים).

    1. Gal הגיב:

      אתה צודק, אבל הספר עוקב ממבטה של קטניס, והסרט עוקב אחרי קטניס, שלבסוף מוצאת את פיטה. בנוסף, אתה יכול לשים לב שבמצב של משולש רומנטי (של בנים ובנות) תמיד יהיו את היריבים (מאותו מין) ואת גיבור/גיבורת המשולש- מושא האהבה. כך שקטניס היא גם הגיבורה בספר ובסרט, וגם גיבורה במשולש האהבה בתוכו.

  4. tdinur הגיב:

    ג'יימס קמרון התייחס ב"סטודיו למשחק" לאווטאר ואמר על הסרט משהו מאוד מעניין: הוא אמר שאחרי שהוא עשה את טיטאניק שהוא די צ'יק פליק, סרט שפונה יותר לקהל נשי, הוא שמח שעכשיו הוא מוציא סרט אקשן שיפנה לקהל הגברי. אחרי שהסרט יצא ואחרי שהוא הצליח כל כך, הוא סיפר בתוכנית שהבין שבעצם גם הסרט הזה הוא סוג של צ'יק פליק – הגבר שזוכה ל"חינוך מחדש" באמצעות הנשים החזקות שמקיפות אותו – נייטרי, גרייס וכמובן איווה.
    נכון שיש באווטאר קרבות ואקשן, אבל על אותו משקל טיטאניק הוא סרט אסונות.

    עם הפסקה הבאה אני בכלל לא מסכימה: "סרטים לקהל צעיר נשי היו אמנם תמיד. אבל עד כה הם היו סרטים רומנטיים ורכרוכיים בסגנון "אחוות הג'ינסים", "היומן" ו"קרוסרודס" עם בריטני ספירס. אז מה בעצם השינוי שהפך את הנערות לקהל יעד מצויין גם לסרטי פעולה והרפתקאות?"
    אני לא יודעת, "אחוות הג'ינס" (ולא הג'ינסים – יש שם רק ג'ינס אחד) באמת פונה לבנות נוער, אבל הוא עוסק בנושאים כלליים של התבגרות ולאו דווקא ברומנטיקה, "היומן" מבוסס על ספר מאותו סופר של "ג'ון היקר" והוא יותר דרמה רומנטית כללית מאשר סרט שפונה לבנות נוער, וקרוסרודס הוא סתם ניסיון למנף את הפופולאריות של בריטני לעוד כסף, על פניו אין לו ערך כשלעצמו (למרות שמדובר בסרט לא רע בסך הכל) ולא הייתי משתמשת בו בשביל לטעון משהו. חוץ מזה שלושת הסרטים האלה לטעמי נחשבים "עתיקים" במונחים של "תופעה". אבל אם כבר מדברים על סרטים עתיקים – מה עם מולאן?

    כדי להסתכל על הייצוג של הנשים בקולנוע לא הייתי מסתכלת על הכנסות של סרטים שבויימו על ידי נשים (שלום קתרין הארדוויק, תודה על בלה סוואן) אלא למשל על הכנסות של סרטים שבהם כל הגיבורים הראשיים הם נשים. אני מניחה שהתוצאה לא מספקת באותה מידה.

    ולגבי טענת המרצ'נדייז לא השתכנעתי – אני לא ראיתי את "בגידה כפולה" אבל אני מניחה שלא הולכים למכור יומנים של "הסוכנת החשאית הקטלנית". חוץ מזה אני לא חושבת שזה כל כך נורא. אחרי הכל אחת מתעשיות המרצ'נדייז הגדולות ביותר היא של סרטי "מלחמת הכוכבים", אבל אני מניחה שכשמדובר בסרט של בנים אז זה בסדר…

    אבל אני אפסיק להתעסק בקטנות. בשורה התחתונה אני חושבת שזה טוב שלאט לאט יותר סרטים מציגים נשים חזקות בתפקידים נשיים "לא מסורתיים" ובסרטי אקשן בתפקידים יותר משמעותיים, גם לטעמי השינוי עדיין לא מספק, אבל לפחות אנחנו בדרך הנכונה.


    אגב, כל פעם שאני מחליפה טאב, חלון התגובה קטן בצורה מעצבנת, ורק אחרי שיכנועים רבים מסכים לגדול מחדש לגודל התגובה המקורית. די מרגיז.

    1. אור סיגולי הגיב:

      הי, תמר. תגובה ארוכה מצריכה תשובה ארוכה 🙂

      לגבי "אוואטר", אני מאוד מאמין לקמארון שהוא חושב ככה, אבל "אוואטר" הוא צ'יק-פליק כמו ש"השעות" הוא סרט אימה. כלומר, לא קונה את זה בקושי.
      אני חושב שבהקשר לדוגמאות שנתתי לסרטי בנות מהעבר – אני חושב שנתפסת על המילה "רומנטי" מדי. מה שמשותף לכל שולושת הסרטים האלה, כולם הצלחות גדולות בדרך זו או אחרת אצל קהל המתבגרות, הוא שמדובר בסרטים מאוד רכרוכיים ומאוד לא מתוחכמים. כאילו יצאו מנקודת הנחה שבנות צעירות באופן אוטומטי ומוחלט מתנערות מכל מה שקשור בפעולה, מתח או הדברים שנחשבים "של בנים". ולאחרונה זה נראה שהם טעו. על זה הפוסט. על השינוי שחל בתפיסת המתבגרות לפי דעתי.

      לגבי שאלת ייצוג האישה בקולנוע, אני חושש שלא פוסט ולא שניים ולא סדרה של כאלו יכולה להכיל את הנושא העצום הזה. גם סמסטר באוניברסיטה לא. אבל זו בהחלט שאלה מעניינת מהי הדרך הנכונה לייצוג האישה בקולנוע: סרטים לנשים, סרטים של נשים וכו' וכו'. אפשר להתדיין על זה רבות.

      גם בעניין המרצ'נדייז קצת פספסת אותי. אני לגמרי מסכים ש"בגידה כפולה" הוא לא דוגמא שמתיישרת טוב עם שאר הסרטים בפסקה. זה נכון. אבל לא התכוונתי שמרצ'נדייז לבנים זה טוב ולבנות זה פחות, אלא העובדה שעכשיו ממש מכוונים לזה גם בסרטי פעולה. אבל אין לך מה להשתכנע. זו עובדה. תעשיית הקולנוע עובדת על מוצרים נילווים. אם לסרט אין יכולת למכור מעבר לכרטיס, אין טעם לעשות אותו. "משחקי הרעב" והשלגיות מכוונות למרצ'נדייז לבנות, ונדמה (לדעתי, רק לדעתי) שרק לאחרונה גילו שהבנות הן כוח קנייה עצום, ממש כמו הבנים אם לא יותר, ולכן אין מה להזניח אותן.

      לעומת זאת, הפסקה האחרונה שלך בהחלט מעניינת, כי אני רואה את זה כמובן מזווית הראייה שלי. שבה מחנכים ילדות להתנהג כמו בנים ולא כמו בנות. אבל אם את חושבת שזה כן חיובי, אז דווקא במקרה הזה דעתך שלך , כאישה, רלוונטית יותר 🙂

      1. tdinur הגיב:

        לגבי המרצ'נדייז – כנראה לא הצלחתי להבין את מה שאתה מנסה לטעון. אתה כותב על כסף, גיבורות אקשן, קהל יעד של נערות ומוצרים נלווים. תמיד היה מרצ'נדייז ואני לא חושבת שפניה לקהל נשי זה משהו חדש. הנסיכות של דיסני היו שם הרבה קודם. ואם כבר קונים יומן, אני מעדיפה שזה יהיה יומן של משחקי הרעב ולא של דמדומים.

        ולגבי "סרטי בנות" מהעבר, לדעתי הם פשוט לא דוגמאות טובות. לא רק שבעייני "אחוות הג'ינס" הוא לא סרט רכרוכי (אני מסכימה שהוא מטפל בנושאים של מוות של הורה, התמודדות עם גירושי הורים או סרטן אצל חברה קרובה לא בכובד ראש שאולי היית מצפה, מצד שני זה לא הפריע לך ב50/50 אז על פניו למה שזה יפריע לך כאן) אני חושבת שהסרטים האלה עונים על צרכים שונים של נערות, צרכים שתמיד יהיו, ולדעתי אפשר לענות על הצרכים האלה גם בלי לצאת רכרוכיים, ויש סרטים שעושים את זה.
        בלי קשר, יש גם את הצורך לראות נשים בתפקידי אקשן, זה צורך נפרד שדורש מענה נפרד ועכשיו מתחיל לקבל מענה יותר משמעותי. זה המקום להזכיר את מולאן שוב. אנחנו עוד לא שם, אבל לפחות אנחנו בדרך.

    2. פטריה הגיב:

      בנוגע לאווטאר – ההגדרה הזאת מזכירה לי את תופעת ה"מג'יקל נגרו". אי אפשר להגיד שזה סרט על נשים כשהגיבור הוא גבר והתפקיד של הנשים הוא ללמד אותו דברים על עצמו. השאלה היא מה המרכז של הסרט. אם הפוקוס של הסרט היא החוויה של הגבר והנשים נמצאות שם כדי לקדם אותו (ולא כאנשים בפני עצמן) זה לא סרט על נשים וזה לא סרט שחושב על נשים (בדיוק כמו שהמג'יקל נגרו לא אומר שהסרט לא גזעני בטירוף – בד"כ ההיפך).

      אני מסכימה איתך שזה טוב שנותנים לנשים מקום להתרחב. נשים גיבורות אקשן זה לא דבר רע בשום צורה. אבל – וזה אבל גדול – זה גם מסוכן באיזה רמה. הדיכוטומיה היום היא שדמויות של "נשים חזקות" הן גיבורות הפעולה, ז"א חזקות פיזית. וזה מה זה דיכוטומיה בעייתית. זה מעקר לחלוטין את הקונספט של דמות נשית חזקה. דמות נשית לא הופכת לחזקה רק בגלל שהיא יודעת להרביץ חזק כמו הבנים. היא יכולה להיות חזקה פיזית ועדיין להיות דמות נשית חלשה, ולעומת זאת דמות נשית יכולה להיות חזקה גם בקומדיה רומנטית. ההסטה הזאת לכיוון האקשן מוחקת את הרגישות לעניין הזה לדעתי, ורואים את זה ממש חזק בהוליווד – יש עכשיו הרבה יותר גיבורות אקשן, אבל עדיין ממש קשה למצוא דמות נשית חזקה בסרט הוליוודי, כולל אלה עם דמויות נשיות בתפקיד ראשי שמרביצות לכל דבר שזז. אני לא רוצה לפרשן את אור, אבל באיזשהו מקום יש לי הרגשה שלזה הוא חתר?

      1. אור סיגולי הגיב:

        ל-גמרי!

      2. tdinur הגיב:

        לגבי אווטאר – ספויילרים לאווטאר בפסקה הזו – אני מסכימה שהסתכלות כזו על הסרט היא לא מאוד פמיניסטית, ולא טענתי שזה סרט על נשים. ההסתכלות על הגבר כ"פרוייקט" היא סוג של פנטזיה נשית. ולכן לא טענתי שהסרט הוא פמיניסטי, אלא שהוא צ'יק פליק ולכן חלקים גדולים שלו מדברים אל נשים. מצד אחד מציגים את טרודי (מישל רודריגז) ואת גרייס (הדוקטור) כדמויות חזקות בעלות רצון חופשי, ומצד שני שתיהן מתות במהלך הסרט. די מרגיז.

        לגבי הפסקה השניה, אני מסכימה איתך, אבל עדיין מעדיפה לראות גיבורה "גברית" בפרונט על פני, ובכן, לא לראות גיבורה כזו. וכן, יש להוליווד הרבה על מה לעבוד בכל מה שקשור לנשים חזקות בקולנוע.

    3. אני בעניין האגב – באיזה דפדפן את מתגלצ'ת?

      1. tdinur הגיב:

        פיירפוקס 11 על אובונטו 10.04

        1. את צודקת, זה באמת פיצי… מוזר.
          אשאל את וורדפרס ואענה לך במייל, שלא נשעמם פה את כולם.

          ונראה לי שהגיע זמני לצלול לדיון שהתפתח פה יפה, בתגובה נפרדת.

  5. kpk10 הגיב:

    אשכרה כתבה הפוכה\משלימה לזו מ"עין הדג":

    http://www.fisheye.co.il/be_beautiful_and_shoot_somebody/

    קראת את זו כבר אור?

    1. אור סיגולי הגיב:

      לא, האמת שלא…
      אבל זה ממש מעניין 🙂

  6. kpk10 הגיב:

    אגב, זה לא תקף רק לקולנוע, גם בטלוויזיה יש נשים חזקות. שתי הסדרות הכי פופולריות מהזמן האחרון – "הומלנד" ו"משחקי הכס", מציגות נשים חזקות בתפקידים הראשיים.

    גם בגזרת הילדים, הסדרה המצוירת הכי פופולרית עכשיו היא "אווטאר: האגדה של קורה" שגם היא על לוחמת קשוחה:

    1. Gal הגיב:

      בשונה מהעונה הראשונה, שבה דווקא את כל פתיחת פרק סיפרה אישה, אך הגיבור (האווטאר) היה בן.

  7. alonrt הגיב:

    כולם יכולים ללמוד מבאפי – אבל נראה לי ווידון עצמו נפל עכשיו עם סרט שמככבים בו: אל שרירי ומעצבן, ממציא גאון בגוף מתכת, מדען שהופך למפלצת, סופר חייל משעמם רצח… ובחורה אחת עם ציצים גדולים שמקבלת פקודות מסמואל אל ג'קסון והמומחיות שלה היא ללפף את ירכיה סביב צווארם של גברים ומשם ליפול לשפגט עם POV מושלם למחשוף שלה…. מה שמזכיר לי שאני הולך לראות את האוונג'רס. (;
    אה, בעצם יש גם את המזכירה של אירון מן כדמות נשית שנייה, האישה הנאמנה שמחכה בבית בזמן שהגבר מציל את העולם ודופק דוגמניות.
    אני חושב שעדיף לנשים בסרטים שהן הופכות בהם לגברים.

  8. מיכאל גינזבורג הגיב:

    היי אור,

    משום מה, אף אחד לא מזכיר את 'להרוג את ביל', שם אומה תורמן קיקד אס.
    הקולנוע לא נכנע לתכתיבים ומוסכמות פטריארכליות וכן מנסה לאזן בין המינים ואף לרומם
    את ייצוג דמות האישה וחשיבותה הרמה יותר מאשר של הגבר.

    ברוב סרטי האימה שראיתי בשנים האחרונות, תמיד תמיד הדמות הנשית שורדת.
    לעולם לא גבר. האישה היא יצור מדהים. יצר ההישרדות שלה גדול יותר והביטוי בקולונע
    המודרני ראוי ומבורך.

    1. אור סיגולי הגיב:

      תראה, להרוג את ביל גם הוא לא ממש רלוונטי לדיון הספציפי הזה (הטעות שלי הייתה כשהכנסתי את בגידה כפולה לעניין. זה בלבל את הטענה שלי) מכיוון שהוא – כמו סולט, כמו אלקטרה, כמו עשרות דוגמאות אחרות מההיסטוריה של הקולנוע – לא כוון בכלל לקהל נשי צעיר.

      שוב, מה שאני מדבר עליו זה שינוי בתפיסת קהל הנערות, וגיבורות הסרטים החדשים שמיועדים אליהן, ובשאלה האם זה עושה שירות טוב או לא (פטריה ניסחה את זה טוב ממני).

      לגבי יכולת ההשרדות הנשית… אני חייב להגיד שמעולם לא בחנתי את זה…

  9. מיכאל גינזבורג הגיב:

    אור, זו התימה העיקרית בסרטים עליהם אני מדבר –
    באים לבחון ולפאר את יצר וכושר ההישרדות הנשי לעומת זה של הגבר.

  10. נראה לי שהדיון קצת התפזר או יצא מפוקוס – שזה נהדר בעיניי 🙂

    אז לגביי "אווטאר" (של קמרון, לא הסדרה) כסרט בנות, זו הייתה אבחנה של מבקרת עמיתה מיד בסיום ההקרנה. כל עיצוב העולם היה נורא Girly בעיניה, עם כל הפרחים היפים, פלטת הצבעים הזרחניים והחיבור אל הטבע. אימצתי את זה. בעיניי "אווטאר" פונה אל נשים לא פחות מאשר אל גברים. אבל הוא גם פחות רלוונטי לדיון, כי אור מדבר על נשים/נערות שעד היום קיבלו רק סרטים רומנטיים/דרמתיים ועכשיו נלקחות בחשבון גם כחובבות אקשן ופנטזיה. מבחינת הוליווד, לא שזו דעתי.
    ובהקשר הזה בדיוק אני רוצה להזכיר את תרשים הזרימה המופלא הבא.
    באופן אישי, אני לא חושב שהצלחתי להעביר אפילו גיבורת סרט אחת במסלול המכשולים הזה. כן, כולל הכלה מ"קיל ביל" (שנופלת ממש בסעיף האחרון).
    למי יש רעיון?

    1. חלק מן השאלות העיקריות בתרשים הזה נותנת למבט גבולי (אם מכרעת יחסים עם דמות אחרת נחשבת כסיפור "שה" אם היא מוצגת מנקודת מבטה, איך מגדרים מורכבת של דמות, לפעמםיקשהל דעת עם דמות מסמלת ראיון) ובנוסף אני חושב כי רוב הדמויות הגבריות גם לא עוברת את המסלול הזה.

      בכל מקרה, אפשר לחשוב על סרטים דוגמת "ונדי ולוסי"' או כל סרט בו ג'ינה רולנדס גילמה את התפקיד הראשי – לא ממש הוליווד, אבל בכל זאת. גם רוב בדמויות שברברה סטרייסנד די עומדות במבחן.
      אגב, לדעתי "הכלה" לא עומדת בסעיף הלפני האחרון, אם כבר.

  11. לנה הגיב:

    סרט מתורגם לגבי כל התופעה של הצריכה המכוונת לילדים ולמי זה טוב http://youtu.be/seaDrsaI5w4

  12. Gal הגיב:

    בנוסף לכך שהסרטים הופכים ל"פמיניסטים" יותר, ומביאים קהל רב יותר ושונה, יתרון נוסף הוא נקודת המבט. אפשר לתאר את אותו סיפור מנקודות מבט שונות לגמרי שיראה סיפור אחר לגמרי- למשל נקודת מבט נשית, ונקודת מבט גברית. בעצם כל הסיפורים והסרטים כמו "מראה מראה", "כיפה אדומה הסיפור האמיתי" וכד' מראים את אותו סיפור באופן אחר, ומנוקדת מבט אחרת

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.