• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

סקירה כפולה: "סיבוב הופעות" ו-"Rubber"

31 במאי 2011 מאת אורון שמיר
בעוד פסטיבל קאן 2011 נעל את שעריו לא מזמן, תוך כיבוד הקולנוע הישראלי בפרס, אל מדפי הספריות הגיע כותר שקצר שבחים במהדורה הקודמת של הפסטיבל. מתייה אמלריק, מי שמוכר יותר כשחקן צרפתי מוערך (“הפרפר ופעמון הצלילה”) הוכרת כבמאי הטוב ביותר בפסטיבל, על הכישרון שהפגין בסרטו הרביעי מאחורי המצלמה. בשפת המקור הוא נקרא "Tournee”, על המדף תמצאו אותו תחת "On Tour”… להמשך קריאה

זאת שערוריה? (על פתיחת פסטיבל קולנוע דרום ומאוכזבי "עץ החיים")

30 במאי 2011 מאת אורון שמיר
בניגוד לקולנוע הישראלי המשתפר בהתמדה מבחינה סגנונית, בשערוריות תקשורתיות הוא עדיין נותר הרבה מאחור, ביחס לשאר העולם. זה לא שאני חובב סקנדלים, או אפילו רכילות. רק השבוע גיליתי שאיזה שחקן או במאי הוליוודי הוא בכלל בעלה של איזו שחקנית או תסריטאית או... אתם רואים, כבר הספקתי לשכוח הכל. אבל אם כבר סוערת לרגע התקשורת המקומית בעניינים "מרעישים" שקשורים לקולנוע רק… להמשך קריאה

פסטיבל קולנוע דרום 2011 ושאר ענייני פסטיבליה

29 במאי 2011 מאת אורון שמיר
זהו מצב מעט אבסורדי עבור חובבי הקולנוע, אבל כרגע כולנו חיים בשגרה של פסטיבלים. זה נחמד, זה חיובי וזה גם אוקסימורון. בתור בלוגר וואנאבי הסיטואציה מורכבת עוד יותר. כלומר, על מה לדווח? על פסטיבל חשוב ויוקרתי המתרחש קילומטרים רבים מכאן, או על פסטיבל שקורה ממש מתחת לאף אבל לא נכחתי בו פיזית? אני מזכיר (גם לעצמי) שאנחנו לא בלוג של… להמשך קריאה

"בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק", סקירה

26 במאי 2011 מאת אורון שמיר
בקיץ של 2009 שטף את המסכים הלהיט המפתיע "The Hangover”, או בשמו העברי והמתגלגל על הלשון "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס”. הייתי גאה להיות אחד מן המבקרים שהחמיאו והיללו את הקומדיה המופרעת, בזמן שאחרים לא הבינו על מה המהומה. כעת, אפשר לומר בביטחון שאיש לא הכניס לי משהו למשקה, או לכיס, באותו ערב. משום שאת סרט ההמשך בעלילות חבורת החמרמורת, שזכה… להמשך קריאה

עלו השבוע: "עץ החיים", "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק" ועוד שלושה

26 במאי 2011 מאת אורון שמיר
חמישה סרטים חדשים פוקדים את בתי הקולנוע החל מסוף השבוע הנוכחי. חצי מהם מדוברים ומצופים למדי והחצי השני לוטה באלמוניות בשלב זה. איך אני מחלק חמישה סרטים לשניים? טוב ששאלתם. המדובר מכולם הוא זוכה "דקל הזהב" הטרי-טרי מפסטיבל קאן, שהסתיים ביום ראשון. זהו "עץ החיים" ("The Tree of Life") של טרנס מאליק, הבמאי הידוע באיטיות המאפיינת את קצב העבודה שלו… להמשך קריאה

אורסון וולס – סרטים גדולים אחרים

25 במאי 2011 מאת עופר ליברגל
לאחר שכתבתי על האזרח קיין אני חש חובה לכתוב, לפחות בקצרה, גם על חלק מסרטיו האחרים של אורסון וולס. זאת משום שוולס היה הרבה יותר מבמאי של סרט אחד. למרות קשיים רבים בהפקה, כל סרט שהצליח להשלים (או שהושלם לאחר מותו) כבמאי, מתגלה כיצירה מקורית ומפתיעה אשר כל צפייה נוספת עושה עימה חסד רב. המשך… להמשך קריאה

"Outrage", סקירה

24 במאי 2011 מאת אורון שמיר
לפעמים, מצב הזיכרון של קהל שוחרי הקולנוע בישראל עשוי להיות מדאיג למדי. נדמה שכולם שכחו את אחד הבמאים האהובים בארץ עד לפני כעשור, אשר סרטיו הפסיקו להגיע ארצה, ללא שום תגובה מיוחדת מצד הקהל. מבלי שתישאל השאלה המתבקשת - לאן נעלם טאקשי קיטאנו בשנים האחרונות? הקולנוען היפני הותיק החל את דרכו כקומיקאי וסטנדאפיסט בשנות השבעים והשמונים. את צעדיו הראשונים כבמאי… להמשך קריאה

מה נסגר עם לב סמדר?

23 במאי 2011 מאת אורון שמיר
הבוקר התעוררה העיר ירושלים לעוד יום רגיל. האוטובוס נסע לאיטו וגרם לי להגיע מתנשף לעבודה (אבל על נסיעה בחינם עקב תקלה בקופה לא מתלוננים), שוק מחנה יהודה המה אנשים ומכוניות מזדחלות ושום דבר מעניין לא קרה. כלומר, לא עד ששמעתי שמועה שבית הקפה בקולנוע "לב" סמדר, אשר במושבה הגרמנית - נסגר עד להודעה חדשה. האם מדובר רק בבית הקפה? ומה… להמשך קריאה

"הערת שוליים" של יוסף סידר זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן 2011

23 במאי 2011 מאת אורון שמיר
למי שעוד לא יודע, הנה הבשורה המרגשת - אמש זכה "הערת שוליים", סרטו הרביעי של יוסף סידר בפרס התסריט במסגרת פסטיבל קאן ה-64. לעניות דעתי, מדובר בהישג היסטורי וחסר תקדים עבור הקולנוע הישראלי המשגשג והפורח. בהמשך אנסה להסביר מדוע. סידר, שהספיק כבר לשוב ארצה מן הריבייירה הצרפתית, נתבקש אתמול להגיע בבהילות לטקס חלוקת הפרסים, כפי שפורסם לראשונה בעכבר העיר אונליין,… להמשך קריאה

תמיהה בעקבות "בלו ואלנטיין"

22 במאי 2011 מאת אור סיגולי
מתוך יבול הסרטים האמריקנים של 2010, "בלו ואלנטיין" ("Blue Valentine"), סרט הסאנדנס של דרק סיאנפרנס (Cianfrance. אני לא באמת יודע איך לבטא את זה) היה אחד מן המסקרנים מבחינתי. אני לא יודע למה, אולי בגלל השחקנים שאני כל כך אוהב, אולי בגלל הנוסטלגיה הניינטיזית שיש לי לאינדי אמריקני אמיתי. כבר כשראיתי סטילסים ראשונים שהשתחררו מידי יחסי הציבור של הסרט, משהו… להמשך קריאה