• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

כולנו אוהבים גילדה

11 בינואר 2011 מאת אור סיגולי

מלבד העורכים ומעצבי התלבושות, כל הגילדות המרכזיות הכריזו על המועמדים שלהם לפרסי הקולנוע של 2010/11 ועכשיו המירוץ נראה ברור מאי-פעם.
הגילדות, כאמור, הם כוח מרכזי יותר במירוץ לאוסקר מאשר פרסי המבקרים כי האקדמיה – אם פספסתם את זה כש"התרסקות" זכה – מורכבת מאנשי תעשייה ולא מבקרים. החפיפה בין הגילדות לבין המועמדויות לאוסקר היא משוגעת.
אחרי הקפיצה המועמדים בגילדות השונות וקצת הרהורים לאחריהם.

"אומץ אמיתי". כנראה האימג' הכי גברי של השנה בקולנוע. אולי חוץ מאנט בנינג ב"הילדים בסדר"

גילדת המפיקים:
127 שעות
אומץ אמיתי
ברבור שחור
גנב עירוני
הילדים בסדר
פייטר
הרשת החברתית
התחלה
נאום המלך
צעצוע של סיפור 3

הגילדה הזו היא סוג של המקבילה לפרס הסרט הטוב ביותר. השנה נראה שגילדת המפיקים הלכה על בטוח. 10 סרטים אהובים על ידי הביקורת ועל ידי הקהל (לפחות אלו שכבר ראו אור מקרנה) שפחות או יותר מציגים באופן די נאמן את המירוץ הנוכחי.
קשה מאוד להעלות על איזשהי חוקיות עכשיו כשהכללים השתנו וכשיש עשרה מועמדים, אבל עד כה היחס היה פחות או יותר ארבע פגיעות מתוך החמש. כשזה מגיע לסרט הזוכה הדברים קצת יותר מעורפלים. גילדת המפיקים, למשל, העניקה את הפרס ל"מיס סאנשיין הקטנה", "הר ברוקבק", "הטייס" ו"מולין רוז'" – כולם מועמדים לאוסקר, כולם מפסידים.
שנה שעברה 8 מתוך עשרת סרטי גילדת המפיקים הגיעו לסרט הטוב ביותר ("הזדמנות שנייה" ו"יהודי טוב" החליפו את "אינביקטוס" ו"סטארטרק").
האם השנה תהיה חפיפה של מאה אחוז? על פניו נראה שכל הסרטים של המירוץ נמצאים פה, להוציא את "קר עד העצם". אם מישהו יפול סביר להניח שזה יהיה "127 שעות" או "גנב עירוני", אבל לטובת מי? "שאטר איילנד"?

מישהו מארבעת האנשים בתמונה בהיריון מהכריאוגרף של הסרט, ועדיין לא יודע מזה. בחיים לא תנחשו מי. ארונופסקי ופורטמן על הסט של "ברבור שחור"

גילדת הבמאים:
דארן ארונופסקי – ברבור שחור
טום הופר – נאום המלך
כריסטופר נולאן – התחלה
דיויד פינצ'ר – הרשת החברתית
דיויד או. ראסל – פייטר

אין חיזוי טוב יותר מאשר גילדת הבמאים. בעשור האחרון היו רק פעמיים בהם לא הייתה התאמה בזכייה בין הגילדה לפרס הבימוי באוסקר. זה קרה ב2000 כשאנג לי זכה על "נמר, דרקון" וב2002 כשרוב מארשל לקח בזכות "שיקאגו". מעבר לזה, שלוש פעמים מאז תחילת העשור הקודם הייתה התאמה מוחלטת בין הקטגוריות וחמש פעמים של ארבע.
השנה הופתענו לגלות שהאחים כהן אינם בין חמשת המועמדים, מה שפוגע בסיכוייהם לזכות באוסקר כמעט לחלוטין. יש שיטענו שזה בגלל ש"אומץ אמיתי" יצא לאוויר העולם מאוחר מדי ואנשים לא הספיקו להצביע בעדו. אני אומר – תעשו לי טובה.
ובנימה אישית: לפני כשבוע ראיתי את "נאום המלך". מאותו הרגע כל המירוץ הזה לאוסקר נראה לי תמוה. לא יכול להיות שהסרט פרווה הזה שאין בו ולו דבר אחד מעל לסביר (אולי חוץ מקולין פירת') הוא האיום המרכזי על "הרשת החברתית". כל אחד מארבעת המועמדים האחרים – ולשמחתי ראיתי את כולם – מתעלים מעל עבודת הבימוי של הופר ב"נאום" באופן קיצוני. ולא רק הם. דני בויל ובן אפלק עשו ממנו עבודה טובה בהרבה, וזה לפני שראיתי את "ביוטיפול", "עוד שנה", "בלו ואלנטיין" או "הדרך חזרה". בין היתר.
היעדרותו של בויל פה היא מטרידה למדי בהקשר לסיכוייו באוסקר. לעניין דברה גארניק ("קר עד העצם") וליסה צ'ולדנקו ("הילדים בסדר") – המועמדות כאן לא הייתה אופציה מעולם, אך סביר להניח שיגיעו לקטגוריית הסרט בכל זאת.
שנה שעברה הייתה התאמה מוחלטת בין גילדת הבמאים  לאוסקר הבמאי הטוב ביותר. האם נראה את זה גם השנה? אני מאמין שהאחים כהן כן לא אמרו נואש ועוד ישלפו החוצה את ראסל או נולאן.

על גילדת השחקנים כתבתי באריכות עת פורסמו המועמדים. הנה, ממש כאן.

פחות מארבע מאות מילים ברפליקה זה לחלשים. אהרון סורקין, תסריטאי "הרשת החברתית".

גילדת התסריטאים:
תסריט מקורי:
בבקשה תני
ברבור שחור
הילדים בסדר
התחלה
פייטר

תסריט מעובד:
127 שעות
אומץ אמיתי
אני אוהב אותך פיליפ מוריס
גנב עירוני
הרשת החברתית

למה אנחנו אוהבים את גילדת התסריטאים? כי הם זורקים מועמדויות לאחלה תסריטים שכל העולם מתעלם מהם. השנה זה "בבקשה תני" המקסים שהיעדרותו מרשימות המועמדים האחרות מבאסת למדי. בעבר החליטו התסריטאים להעניק מועמדות גם ל"הדייט שתקע אותי", "בתול בן ארבעים", "זודיאק","תודה שעישנתם" ו"נערות רעות" בין היתר.
למה גילדת התסריטאים לא רלוונטית בעליל? כי אחוז משמעותי מהתסריטאים של סרטי השנה לא רשומים בגילדה ולכן לא יכולים לקבל מועמדות. זו כנראה הסיבה למה "נאום המלך", "קר עד העצם", "סופר צללים", "ארבעה אריות", "צעצוע של סיפור 3", "עוד שנה" ו"בלו ואלנטיין" – כולם לא כשירים בירוקרטית לפרס – לא מועמדים.

"אתה רוצה שגם נצלם או שפשוט נמשיך להסתכל על טום הארדי כל היום?" פפיסטר על הסט של "התחלה"

גילדת הצלמים:
רוג'ר דיקינס – אומץ אמיתי
דני כהן – נאום המלך
מתיו ליבאטיק – ברבור שחור
וולי פפיסטר – התחלה
ג'ף קרוננוות' – הרשת החברתית

משמח: הצילום המתון והאנטי-אפי של "הרשת החברתית" מקבל אהבה.
מוזר: "127 שעות". סרט שנועד לקטגוריה הזו אינו בנמצא.
מפגר: "נאום המלך"? באמת? על מה, על היכולת לצלם סרט תקופתי חיוור בתוך ארבעה קירות עם שלושה ניצבים? ראינו דברים מרשימים יותר בBBC PRIME.
לא ברור: Wally Pfister. איך מבטאים את השם שלו? פפיסטר (אחת דגושה אחת לא) או סתם פיסטר?

גילדת מעצבי התפאורה:
סרט תקופתי – get low, נאום המלך, רובין הוד, שאטר איילנד, אומץ אמיתי
סרט פנטזיה – אליס  בארץ הפלאות, נרניה, הארי פוטר, התחלה, טרון: המורשת
סרט עכשווי – ברבור שחור, פייטר, 127 שעות, הרשת החברתית, גנב עירוני

איגוד אנשי הקול (audio cinema society):
ברבור שחור, התחלה, שאטר איילנד, הרשת החברתית, אומץ אמיתי

אז מה כל זה אומר:
"הרשת החברתית", "פייטר", "התחלה", "אומץ אמיתי" ו"נאום המלך" בפנים. סגור. זה משאיר עוד חמישה מקומות שוודאי יגיעו גם ל"הילדים בסדר" ו"צעצוע של סיפור 3". ואני לא יודע למה, אני לא לגמרי סגור על זה שהאקדמיה תלך עד הסוף עם "ברבור שחור". כרגע כל הסימנים מצביעים שכן, אבל תחושת הבטן שלי – שודאי תעבור עד שאכתוב על ההימורים הרישמיים שלי – אומרת אחרת. בינתיים, רק "הרשת החברתית" ו"ברבור שחור" נמצאים ממש בכל הגילדות שהתפרסמו. זה בטוח אומר משהו. ועם זאת, אלא אם כן האקדמיה מתכננת על איזה "הזדמנות שנייה" שטס לנו מתחת לרדאר, אין לנו יותר מדי אופציות. כרגע גם עתידם של "127 שעות" ו"קר עד העצם" מתנדנד.
בינתיים אסור לשכוח את גילדת העורכים שגם להם יש מילה הכל הסיפור הזה. הם יכולים להיות שובר שיווין די בקלות.

מחשבות?

תגובות

  1. אין לי ברירה אלא להסיק את המסקנה שמוקרנים שני סרטים שונים בשם "נאום המלך" האחד הוא סרט שמבוים ומצולם בצורה סטנדרטית ולא מרשימה. הפוסט זה הוא רק דוגמא אחת לדעה החזורת הזו, שדומה כי היא התגובה הדומיננטית . הצרה היא, שאני כנראה ראיתי סרט אחר וגם פגשתי עוד כמה אנשים שראו את אותו הסרט כמוני. מבלי לשפוט את איכותו של הסרט, לי זה נראה כסרט בו הבימוי בכלל והצילום בפרט מאוד דומינטטי – כולל העמדה יצירתית של דמויות בפריים ושימוש נרחב בזווית צילום לא שגרתיות ככליל להעברת מצב תודעה, דבר די נדיר בסרטים תקופתיים. אם יש בסרט הזה משהו מעבר למשחק, זה הצילום.

    1. אור סיגולי הגיב:

      תאכל'ס גם בסרט בו אני צפיתי היו צילומים לא שגרתיים. רק שאצלי זה נתפס כבמאי בפאניקה שמפחד לסמוך על התסריט שלו ולכן מצלם כל דיאלוג בשבע העמדות מצלמה שונות, דוחף את כולם לתוך הסצינה, ויוצר כאוס אסתטי מעיק למדי. (זה דווקא בא לי כקונטרה מעניינת לדיוק המרשים של יריבו לאוסקר הרשת החברתית.)
      אני הרגשתי שבחלק מהסצינות יש בהחלט מחשבה על צילום, אבל היא לא משרתת נכון את הסרט ורק מכבידה עליו.

      אוסיף ואסייג – יש איזשהו סיכוי שההקרנה בה צפיתי בסרט (לב דיזינגוף, אני חושב) היא זו שהעכירה את התמונה והרגה את קשת הצבעים שלו. אם כך הדבר, אז אני ללא ספק לוקח את דברי בחזרה.

  2. העשיירה המסתמנת בעיניי, לפי סדר וודאות: הרשת החברתית, אומץ אמיתי, נאום המלך, פייטר, התחלה, צעצוע של סיפור, ברבור שחור, 127 שעות, הילדים בסדר, קר עד העצם.

    העניין הוא שטופסי ההצבעה מעניקים חשיבות גבוהה יותרל סרט שמדורג ראשון ורק כשובר שוויון לשאר הדירוג. לכן, אני מאמין שרבים מן התומכים של "ברבור שחור" ו"קר עד העצם" ידרגו אותם כסרט השנה, מה שקשה לי להגיד על "שאטר איילנד" ו"גנב עירוני" עם כי האחרון מתגנב לכל עשיריה של מועמדוית, אבל זה סרט שהרבה אנשים די אוהבים, אבל אף אחד לא ממש אוהב.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.