עלו השבוע: "התגנבות יחידים" ושלושה נוספים

ארבעה סרטים חדשים עולים היום בבתי הקולנוע. המדובר מביניהם הוא כנראה "התגנבות יחידים", סרטו החדש של דובר קוסאשווילי על-פי ספרו של יהושע קנז. כיוון שהטקסט שלי עליו מתפרסם בגיליון הנוכחי של עכבר העיר המודפס (וכן, אני לגמרי מבסוט מזה, חיכיתי ארבע שנים בשביל רגע כזה), אעלה אותו לאתר רק מחר-מחרתיים. והוא יכלול כמה פסקאות אשר השמטתי מן הביקורת המודפסת. בינתיים, הנה מה שכתבתי עליו אי אז בפסטיבל ירושלים. גם עופר צפה בו באותו פסטיבל וכתב עליו ועל "הדקדוק הפנימי" כאדפטציות מרשימות ליצירות ספרותיות מרשימות אף יותר. כולם מוזמנים ומוזמנות לשפוך את דעותיהם כבר עכשיו, או לחכות יום-יומיים לסקירה.

עוד עולים השבוע:
סרט ביוגרפי של אייקון המוזיקה, הקולנוע והמין הצרפתי (וגם אבא של שארלוט), הלא הוא "גינסבורג". סרז' גינסבורג. פספתי את טרום הבכורה למנויים בסינמטק, אשמח לעדכונים. ישנה גם קומדיה רומנטית בעלת שם שאינני מצליח להבין את התחביר שלו – "חיים כמו שמכירים". ג'וש דוהמאל וקתרין הייגל מככבים כצמד רווקים שמוצאים את עצמם אחרי דייט אחד, עם תינוקת שהוריה מתו בתאונת דרכים. אני מניח שאור היה מקטלג תחת "הדייט שתקע אותי" פוגש את "היקר מכולם". ולקינוח, "סטון", דרמת כלא/מותחן בילוש של הבמאי ג'ון קורן. סרט אשר התגנב אל המסכים ללא כל רעש יחצני, למרות רוברט דה נירו ואדוארד נורטון על הפוסטר ומילה ג'ובוביץ' בקרדיטים. משונה.

מפתה מאוד לכתוב גם על סרט שהיה אמור לעלות השבוע אך נגנז, שלא לומר נחתך באכזריות. אני לא יודע אם זו אינדיקציה למשהו, אבל האולם הגדול של הסינמטק הירושלמי היה מפוצץ בהקרנת הטרום-בכורה של "מ'צטה", אשר הסתברה כהקרנת הלא-בכורה, או שמא הקרנת ההזדמנות-יחידה-לראות-לפני-שגונזים. ממש מדגדג לי לכתוב עליו, על כמויות ההנאה העצומות שמספק הבמאי רוברט רודריגז. לייצר חשק עז לצפייה אצל הקוראים ולרמוז בין השורות שכן, תורידו אותו כי הורידו לכם אותו מבתי הקולנוע. נראה כמה אוכל להתאפק…